לשון הרע באינטרנט

מה באמת מותר לכתוב באינטרנט ומה עלול להכניס אתכם לצרות צרורות?

מאת: אפרת אומיאל פדידה, עו"ד L.L.M

הלכתם לקניות והמוכר עיצבן אתכם? חשבתם להשמיץ אותו ואת החנות באינטרנט? עצרו! שיקלו היטב את צעדיכם כי אתם עלולים להיתבע ולשלם פיצויים גבוהים מאוד.

"כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לאדם כחיים עצמם. הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר". שופט ביהמ"ש העליון בדימוס, אהרון ברק

ידוע לכל ששם טוב של אדם או עסק קשה מאוד לבנות אולם קל מאוד להרוס. אנשים ועסקים משקיעים משאבים ומאמצים רבים על מנת לבנות את שמם הטוב ואינם מעוניינים שיפגעו בו.
ישנה תחושה בקרב הציבור שהאינטרנט הוא כלי תקשורת פרוץ שבו מותר לכתוב כמעט הכל. בשל ראשוניותו היחסית של תחום האינטרנט החקיקה אינה מכסה עד היום את כל המקרים המתרחשים מדי יום. בשל כך, גם הגולש הפשוט עלול למצוא את עצמו לעיתים בסיטואציה שהוא הופך לעבריין אינטרנט בשל פעולות תמימות ויומיומיות.

קיימים גם מקרים בהם לשון הרע אינה מתבצעת בתמימות, כי אם בכוונה תחילה, אולם המבצע לא תמיד מודע להשלכות ההרסניות של מעשיו על מושא ההשמצות. לדוגמא המקרה של מייגן מאייר[1], ז"ל בת ה-13.  המקרה התרחש בפלטפורמת הרשת חברתית מייספייס(Myspace) אשר בה, כדוגמת הפייסבוק, הגולשים מייצרים פרופיל אמיתי בדרך כלל ולא בדוי. אל מייגן, אשר התמודדה עם בעיות של בטחון עצמי נמוך ודיכאון, פנה ילד בוגר יותר, באמצעות האתר. הנער פלירטט איתה במשך כמה שבועות. כאשר לפתע, החל לשלוח לה הודעות מאשימות, ולאחר מכן הודעות עם מסרים מרושעים. מייגן, שבורה בגין האירועים, התאבדה. בהמשך, הסתבר כי הנער היה דמות וירטואלית, אשר נוצרה על ידי כמה מבוגרים, וביניהם לורי דרו, אימה של אחת מחברותיה של מייגן, אשר מייגן הסתכסכה עימה. האם, לורי דרו, הואשמה בפלילים בארה"ב.

לעיתים לשון הרע יכול להיות מרומז או מתוך חוסר תשומת לב. לדוגמא: תמונתם של שני עורכי דין פורסמה לצד ידיעה על מועדון גייז, הם תבעו את המגזין על לשון הרע בטענה כי בכך תוייגו כהומואים. השופטת אביגיל כהן בפסיקה[2] דומה: "אין לומר אוטומטית, כי כל אדם, בין אם הוא 'סטרייט' ובין אם הוא הומוסקסואל, מסכים להתפרסם במגזין בעל תפוצה של אלפי עותקים כמי שמקושר אסוציאטיבית לקהילה ההומו-לסבית".

גם מגיבים באתרי תוכן עלולים להיחשף לתביעת לשון הרע. למשל: פורסמה כתבה באינטרנט, וטוקבקיסטים כתבו תגובות מטעמם. במסגרת תגובות אלה נכתבו האשמות בדבר גניבת כספים ע"י עובדת מדינה בכירה, וכן נכתבו רמיזות והשמצות ביחס למנהגיה המיניים. בנוסף, נכתבו רמיזות בדבר היותה של בתה התינוקת "ממזרה" ואף הועלו רמיזות בדבר זהות אבי התינוקת. בפסק דין תקדימי נעתר בית המשפט לעתירה, וקבע כי חופש הביטוי האנונימי אינו חסר גבולות, מאחר ויש לאזן בין חופש הביטוי לבין האינטרס של הגנת הציבור או שלום הציבור.

משה הלוי, פובליציסט ידוע באינטרנט, הידוע בכינוי הלמו, יפצה את העיתונאי יואב יצחק[3], בגין עוולת לשון הרע
הלמו  פרסם את תמונתה של שופטת בית המשפט העליון, דורית בייניש, עליה נכתב באתרו של התובע "הזנה חוזרת", ערך אותה באופן שיהא כתוב "הזונה חוזרת" ויחס את התמונה הערוכה והכיתוב, ליצחק.
ביהמ"ש קבע כי הלמו  ישלם 17,500 ש"ח לעיתונאי יואב יצחק על הוצאת לשון הרע והוצאות משפט.

חשוב לדעת כי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 קובע עוולה נזיקית ספציפית של פרסום לשון הרע, הוצאת דיבה, הפרת הוראותיו של החוק מהווה עבירה פלילית. לאחרונה הוגדל בחוק הסכום אותו ניתן לתבוע ללא הוכחת נזק ל 300,000 ₪.

שימו לב:
א. לצורך גיבוש עוולה אזרחית: די בפרסום לאדם אחד, לא נדרשת הוכחת כוונה לפגוע בניזוק.

ב. לצורך גיבוש  עבירה פלילית: נדרש פרסום לשני אנשים, נדרשת הוכחת כוונה לפגוע .

מסקנה: רצוי לפנות להליך האזרחי שבו ניתן ביתר קלות להוכיח את ההשמצה או הוצאת הדיבה.
חשוב מכך וברור מכאן שמספיק שיהיה אדם אחד בלבד כדי שהעוולה הזו תבוא לידי ביטוי משפטי.

חשוב לדעת כי גם צעירים אינם מוגנים מפני תביעה ללשון הרע כמו במקרה של גולש צעיר בן 16 שכתב ביקורת נוקבת על חנות אופניים בפורום אופניים באתר תפוז[4]. בעל החנות ראה את הפרסום המשמיץ ותבע את הצעיר על לשון הרע בסכום של 100,000 ש"ח. לאחרונה הגיעו הצדדים לפשרה. הצעיר יתנצל בפורום וישלם לבעל החנות המושמץ 1,200 ש"ח.

סוגיה מעניינת נוספת היא הפצה של לשון הרע. כולנו מקבלים מדי פעם דואר אלקטרוני שבו מתאר השולח עסק מסוים וחוויה שלילית שעבר כלקוח בבית עסק כלשהו. השאלה היא האם העברה של הדוא"ל הלאה תחשב לשון הרע? מקרה קיצוני היה בנושא במבה: מסיבה לא ברורה, החליטה מהנדסת בחברת HP  להמציא סיפור על תמותת תינוקות כתוצאה מאכילת במבה והפיצה אותו בדוא"ל. מיותר לציין כי הדוא"ל גרם לחברת אסם נזקים מאוד גדולים, מאחר ותקופה מסוימת, ירדו מכירות הבמבה משמעותית בעקבות החשש לתמותת תינוקות שהוצג בדוא"ל. ברור שהמהנדסת שהפיצה צפויה לתביעת לשון הרע, אולם מה עם מי שהפיץ את הדוא"ל? ביהמ"ש קבע כי תביעה נגד מפיצים מדרגה שניה ואילך, תהיה תלויה בנסיבות הפרסום. על המפרסם לפעול כאדם סביר ולבדוק את אמיתות ומהימנות המידע שהעביר לאחרים, אחרת סביר להניח כי ימצא כמוציא לשון הרע. יכול בית המשפט להגיע למסקנה כי מדובר במידע שעל פניו נחזה למידע אמיתי ולא ניתן היה לברר את אמיתותו בנסיבות העניין וקיימת חשיבות עליונה בשיתופו והפצתו לכל דיכפין גם אם קיים סיכון בפגיעה בשם הטוב. לכן כדאי מאוד להיזהר כאשר אתם מחליטים להעביר דוא"ל מסוג זה לאחרים.

התיקון לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, אשר עבר בקריאה ראשונה בכנסת בשנת 2011, נקרא גם חוק ה"טוקבקיסטים"."חוק הטוקבקיסטים" החל בהצעת חוק של ח"כ ישראל חסון לפיה עורכי אתרי אינטרנט גדולים (אתרים שיש אליהם מעל 50,000 כניסות ביום) יישאו באחריות המשפטית לתגובות (טוקבקים) המתפרסמות בהם. הצעת חוק קודמת של ישראל חסון בנושא, לפיה ידרשו הטוקבקיסטים להזדהות באופן מלא בעת פרסום תגובות כדי למנוע הוצאת דיבה ולשון הרע. בעקבות אותה הצעה, נפרץ והושחת האתר של ח"כ חסון. מאוחר יותר הוגשה הצעת החוק ע"י חברי כנסת נוספים ועברה בקריאה ראשונה בכנסת.
אתרים מסויימים כדוגמת nrg כבר החלו ליישם את החוק ומפרסמים את כתובות הIP  של המגיבים לכתבות ליד שמם.

מאחר והחקיקה בישראל בנושא לשון הרע לא הזכירה עד היום כלל את האינטרנט כאמצעי מדיה, נאלצו בתי המשפט לבצע היקש לסוגיות הקשורות לאינטרנט. הצעת החוק מגדירה בפירוש כי פרסום לשון הרע יכול להתבצע גם באתר אינטרנט. הפסיקה מכירה כיום באופן ברור באינטרנט כאמצעי פרסום לכל דבר והדברים נוגעים בין השאר גם להיות האינטרנט כר פעילות לפרסומי לשון הרע. הפסיקה מטילה כיום אחריות מלאה על המעוולים בגין לשון הרע באינטרנט ורואה בו מדיה ככל אמצעי פרסום אחר כגון רדיו, טלוויזיה, עיתון וכדומה. בנוסף מכירה באחריות עורכי האתרים ובעליהם לחשיפת שמות המעוולים וזאת באמצעות צווי בית משפט בתי המשפט חסמו את אפשרות הגישה למעוולים למעט במקרים בהם זהות המעוולים ידועה לכל.

המצב המשפטי הקיים היום אינו מאפשר עוד למגיבים ומשמיצים למיניהם להתחבא מאחורי האנונימיות של הרשת. ביהמ"ש יכול לחייב את האתר שבו פורסם לשון הרע לחשוף את פרטי הגולש על מנת שיישא באחריות למילים אותם פרסם.

אם כך אסור להביע יותר דעה באינטרנט?

א.      ניתן לקבל הגנה מסוימת תחת הטענה "אמת דברתי". כאשר הכותב מספר על חוויה אישית שלו ההגנה יכולה לחול עליו ודבריו לא יחשבו לשון הרע. אולם רק כאשר המידע מועבר על ידי הדובר הוא אכן אמת בשעתה ומתוך חווייתו האישית. יש להימנע מקביעת עובדות והכללות כגון "הוא גנב" "הוא מרמה את כולם" ללא ביסוס וידע אישי.

 ב.      עדיף לסייג. כל דעה שלכם על אדם עדיף לנסח כדעה אישית באופן מסוייג ולא חד משמעי. לדוגמא: "נראה לי שיתכן והוא מרמה גם אנשים נוספים". "בחוויה שלי הוא ממש רימה אותי".

 ג.       בשל אופיו של האינטרנט, בתי המשפט יתנו משקל להתנהגות הנתבע והתובע במרחבי האינטרנט עובר לפרסום לשון הרע ודבר זה יילקח בחשבון לעניין הפיצוי והאחריות.

לדוגמא באם התובע והנתבע התעמרו אחד בשני באמצעות התכתבות הדדית בפורום אזי בית המשפט עשוי לראות בכך משום התגרות או התנהגות תורמת של התובע ודבר זה עשוי לבוא בחשבון בגובה הפיצוי ואף בשאלת האחריות כאמור.



[1] Megan Meier Foundation נדלה 28.4.2012

http://www.meganmeierfoundation.org/megansStory.php

[2] (תא (ת"א) 165592-09 אלעד רוט, עו"ד נ' טיים אאוט (מגזין) ישראל בע"מ)

[3] תא 33613/03 (שלום תל אביב), יואב יצחק נ` משה הלוי

[4] ת"א 4200/04, בית משפט שלום ירושלים

Tagged , , , , , , , , , , , . Bookmark the permalink.

Comments are closed.