Tag Archives: דיני רשת

ג' מנחת סדנאות מומחית בתחומה נדהמה לגלות כי ר' שהשתתפה בסדנה שלה העתיקה אחד לאחד את כל החומרים מהסדנה וכעת משתמשת בהם בעצמה בסדנאות אותן היא מנחה. נסערת וכועסת כתבה ג' פוסט בפורום בעלי עסקים, אולם התגובות היו מיאשות עוד יותר. האם הכל פרוץ, הכל מותר ואין גבולות חוקיים בשיווק?

מאת: עו"ד אפרת אומיאל פדידה

בעלי עסקים קטנים נתקלים לא פעם, במהלך הניהול השוטף של העסק, במקרים משפטיים כאלה ואחרים מול לקוחות, קולגות, וספקים.

אולם ברוב המקרים בוחרים שלא לפעול משפטית בשל העלויות הכספיות והרגשיות הכרוכות בכך. לצערי, מערכת המשפט שמטרתה היא להגן על מקרים של הפרת חוזה, הפרת זכויות יוצרים, לשון הרע ועוד נושאים האופיינים לניהול עסקים, אינה עומדת בעומס הפניות, ההליכים מאוד ארוכים ומסורבלים ובסופו של דבר מסתיימים הרבה פעמים בפשרה מאכזבת לשני הצדדים.

הבעיה אינה נעוצה בחוק עצמו, שדווקא מכיל סעיפים רבים המגנים בחוקים שונים מפני הפרות חוזה, עוולות מסחריות, פגיעה במוניטין, גניבת סוד מסחרי, הפרת זכויות יוצרים ועוד. התגובות שג' קבלה בפורום היו מייאשות מאחר ומצד אחד היתה הזדהות "גם לי זה קרה" אחרות היו " תתבעי אותה! מלווה בהמלצה על עו"ד "תותח" שיוכל לטפל בסוגיה" והיו כאלה שאמרו " תתעלמי זו מחמאה שמעתיקים ממך" או המתסכל ביותר " עזבי אל תתעסקי עם זה, זה יקר, מעצבן ורק יגרום לך יותר סבל".

אז מה עושים? מתעלמים? הרי ככל שיותר ויותר בעלי עסקים יתעלמו מהמקרים הללו, הם ילכו ויתעצמו עד שיקשה עלינו מאוד לנהל עסקים וזה בודאי יפגע בתחרות ההוגנת.

הבא נתחיל מהחוק; חוק זכות יוצרים תשס"ח-2007 מגן על כל החומרים הכתובים ומועברים בסדנה כיצירה מקורית אשר אסור להעתיק או לשכפל אותה. כדי לזכות בהגנה יש כמובן לתעד את החומרים ולהוכיח כי ג' היא היוצרת המקורית שלהם ולא העתיקה אותם מאחרים.

מומלץ להכין חומרים כתובים, מוקלטים או מצולמים של הסדנה ולשלוח אותם לעצמכם באמצעות דוא"ל, על מנת שתהיה הוכחה למועד יצירתם.

חשוב לדעת שלא צריך לרשום את זכויות היוצרים בשום מקום וההגנה היא אוטומטית על כל יצירה מקורית. אולם, אם מדובר רק ברעיון, למשל רעיון לפתח סדנה בתחום מסוים, אין הגנה על הרעיון, רק על המימוש שלו. זאת אומרת על מסמך כתוב למשל, המתאר את אופן הביצוע של הסדנה והחומרים שיועברו בה.

דבר נוסף הוא הפרה של זכות הנקראית "זכות מוסרית". זו הזכות של היוצר ששמו יופיע על היצירה. כשאתם לא מציינים מי היוצר, אתם מפרים גם זכות זו ואז ההפרה גדולה יותר.

מה יכולה ג' לעשות? כמובן שלפנות לר' במכתב רשמי (לפני מכתב מעו"ד) ולדרוש ממנה להפסיק להעתיק ולהפיץ את החומרים וכן להתריע, כי במידה ולא תחדל, תפנה ג' לטיפול משפטי.

לצערי, ברוב המקרים, בעלי העסקים המפרים פשוט מתעלמים ממכתב כזה (התופעה נפוצה גם בהתנהלות מול חברות גדולות) ואז אין ברירה אלא לפנות במכתב מעורך דין.

גם כאן העניין לא פשוט מאחר ולא כל המכתבים מעורכי דין זהים.

איך יודעים שעורך דין כתב לכם מכתב טוב ואפקטיבי? המכתב צריך לכלול את העובדות הנטענות בצירוף מספר מסמכים או התכתבויות המעידות על השתלשלות העניינים ( למשל טופס הרשמה ותשלום לסדנה של ג'), טענות משפטיות וציטוטי החוקים והסעיפים הרלוונטים. רצוי שתהיה במכתב הצעה לפשרה בטרם נקיטת הליך משפטי, על מנת לאפשר לצד השני "לרדת מהעץ" ולתקן את ההפרה, בעלות קטנה יותר מאשר יאלץ לשלם בעתיד, לו יגיע הנושא לפתחו של בית המשפט.

חשוב לציין כי הפיצוי הכספי הקבוע בחוק על הפרת זכות יוצרים, ללא הוכחת כל נזק, הוא עד 100,000 ₪! רוב בעלי העסקים יעדיפו להימנע מתביעה כזו, אם הם סבורים כי אתם רציניים ולא תהססו לפעול בנושא.

אולם, יש גם עקשנים. כאלה הבטוחים בצדקתם ואינם מוכנים להתפשר לפני.

במידה ו ר' היא אחת מאלה, לא תיוותר בידי ג' ברירה והיא תוכל להגיש נגדה תביעה בבית המשפט.

גם כאן קיימות שתי אפשרויות; תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות ותביעה בבית משפט רגיל.

בבית המשפט לתביעות קטנות סכום התביעה יכול להיות עד 33,400 ₪ בלבד ואין אפשרות להיות מיוצג על ידי עו"ד. הדבר מוזיל כמובן את עלויות ההתדיינות. גם האגרה היא רק אחוז אחד מסכום התביעה בשונה מ 2.5% בבית משפט רגיל.

כמו כן, לתביעה מצרפים את כל ההוכחות ומתקיים דיון אחד בלבד, אשר בסופו ניתן פסק דין. היתרונות של ההליך שהוא מהיר יחסית, אולם לא ניתן להעלות סוגיות הדורשות הוכחות מורכבות, כי במקרה כזה התובע עלול למצוא את עצמו מועבר, על ידי השופט, לבית משפט רגיל (השלום או המחוזי בהתאם לעניין). בנוסף הפיצוי הנקבע בפסקי הדין בתביעות להפרת זכויות יוצרים בבית המשפט לתביעות קטנות, הינו נמוך משמעותית מהפיצוי אשר ניתן לקבל בבית משפט רגיל. אולם שם כאמור גם ההוצאות גדולות יותר.

בבית משפט רגיל כבר צריך יצוג של עו"ד, אם כי על פי חוק, אתם גם יכולים לייצג את עצמכם. אולם יש אמרה ידועה בקרב עוה"ד: "עו"ד המייצג את עצמו מייצג טיפש" ולכן לא מומלץ לייצג את עצמכם ולא משנה מהי השכלתכם.

הליך בבית משפט יכול להיות בבית משפט השלום, אם סכום התביעה הוא עד 2.5 מליון ₪ או בבית המשפט המחוזי במידה והסעד אותו אתם מבקשים כולל גם צו עשה אשר בית משפט השלום אינו מוסמך לתת.

צו עשה הוא צו המורה לצד השני לנקוט בפעולה כלשהי ולא רק לחדול מלעשות משהו. לדוגמה, מקרה של ר', ג' יכולה לבקש צו מניעה שימנע מר' מלהשתמש בחומרים שלה מעתה והלאה או צו עשה להשמיד את החומרים המודפסים או להעביר אותם לידיה של ג', למחוק אותם משרתיה ומחשביה של ר' ומכל מקום בו פורסמו.

אז עכשיו ברור וידוע כי אסור להעתיק בלי רשות מאף אחד. לא חומרים, לא טקסטים, לא תמונות, לא איורים ויש גם מה לעשות משפטית בנושא.

אבל לפני זה גם יש מה לעשות מוסרית, פשוט לא להעתיק. היו יצירתיים, צרו ויצרו את החומרים שלכם בעצמכם. אתם מאגר של ידע וניסיון רב ועצום: השתמשו בו.

אל תפגעו בבעלי עסקים אחרים ואל תפרו את החוק, חישבו תמיד, מה היה קורה אם מישהו היה עושה את זה לכם?

ועוד מילה על העתקות; אסור להעתיק ללא רשות לשום מטרה, גם לא בפייסבוק הפרטי, גם לא למטרות צדקה וגם שלא למטרות רווח. פשוט אסור. אבל אפשר לבקש רשות. ולפעמים כשמבקשים רשות, נוצרים שיתופי פעולה נהדרים ומפרים. מומלץ לנסות. זה בטוח יותר נעים מסיכון של תביעה משפטית.

הכותבת היא עו"ד בתחום האזרחי- מסחרי מיסדת המיזם החברתי " עסק משפטי- עו"ד צמוד לכל עסק קטן ובעלת אומיאל פדידה חברת עורכי דין.

ההתכתבות באמצעות מסרונים בוואטסאפ והפעילות הענפה ברשתות החברתיות, מהווים קרקע נרחבת להתבטאויות והתנהגויות חברתיות המעלות שאלות בנושא הוצאת דיבה ולשון הרע.

"האם אני יכול לתבוע את המעסיק על לשון הרע בגלל שהוציאו אותי מקבוצת הוואטסאפ של העבודה?" שאל עובד באחד הפורומים המשפטיים.

השאלה, אשר לכאורה התשובה לה נראית פשוטה, מעוררת תהיות רבות לגבי התנהלות והתנהגות חברתית ברשת. הרשתות החברתיות והסוגיות העולות מן השימוש בהן, הן סוגיות חדשות יחסית בעולם המשפט ועדיין לא ניתן למצוא פסיקה רחבה בנושא, על מנת לבסס כיוון משפטי חד משמעי.

נראה כי עצם הוצאת אדם מקבוצה ברשת החברתית אינה מהווה עילה לתביעת לשון הרע, אולם ניתן לבחון את הסוגייה מכמה כיוונים על מנת לבסס החלטה על כך.

למשל, השאלה מה מתרחש באותה הקבוצה לאחר שיצא ממנה. אם לאחר שהוצא מהקבוצה הקבוצה ממשיכה להתנהל כרגיל ואף אחד לא מגיב על המהלך, נראה כי אין עילה לתביעה. אולם אם בעקבות הוצאתו של אדם מן הקבוצה מתרחשים דיונים על הוצאתו, מדוע הוצא, מועלות השערות לכאן ולכאן והקבוצה מנהלת שיח על אותו אדם, הרי שניתן לטעון כי הוצאת אותו אדם מן הקבוצה גרמה לו להשפלה, ביזתה אותו ופגעה בו. כל שכן כאשר מדובר על קבוצה של אנשים המכירים זה את זו היטב, כקבוצה של עובדים העובדים יחד אצל אותו מעסיק.

כמובן, שהרבה מהפרשנות לעניין תוצאת הוצאת האדם מן הקבוצה תלוי גם בנסיבות האירוע. מדוע הוחלט להוציא אותו מן הקבוצה? לדוגמה; במקרה שהאדם הוצא מן הקבוצה בשל התנהגותו הפוגענית והשתלחויותיו בחברי הקבוצה האחרים, נראה כי ההוצאה מן הקבוצה היא לגיטימית לחלוטין ואפילו מומלצת על מנת להגן על שאר חברי הקבוצה מפניו. אולם, אם ההוצאה מן הקבוצה נבעה בשל החלטה של אחד מחברי הקבוצה או חלק מהם, כי אין אותו אדם מתאים או ראוי להשתייך לקבוצה, הרי שהוצאתו מסיבה זו משולה לחרם חברתי אשר הינו פוגעני ומשפיל ויתכן כי ניתן יהיה במקרים מסויימים לבסס עילה לתביעה בגין כך.

לעיתים מוקמות קבוצות בווטסאפ אשר אינם כוללות בכוונה תחילה חברים, אשר לכאורה השתייכותם לקבוצה נראית כטבעית. כמובן שלא ניתן להכריח קבוצת אנשים לכלול אדם מסוים בקבוצה אותה הקימו, מצד שני בסיטואציות מסויימות יכולה עצם פתיחת הקבוצה, אשר כוללת את כל המשתתפים הטבעיים מלבד אחד, לגרום להשפלתו וביזויו. לדוגמה: קבוצה של כל ילדי הכיתה אשר רק ילד אחד אינו חבר בה ואף לא יודע על קיומה. ברור לכל כי אותו הילד, עת יגלה כי מתקיימת פעילות חברתית ענפה ברשת אשר בכוונה תחילה אינה כוללת אותו, ירגיש מושפל ונעלב ואולי אף יחווה תחושה של חרם חברתי.

ככל שהתקשרות הבינאישית עוברת להתנהל ברשת וברשתות החברתיות, כך גדלות ומתעצמות הסוגיות המשפטיות החדשות אשר בית המשפט יאלץ להתמודד עמן בעתיד.

האם כדאי להגיש תביעת לשון הרע? גם אם אדם חש מושפל ונפגע מעצם הוצאתו מן הקבוצה, יש לשקול היטב האם הדבר מצדיק הגשת תביעה. הסיבה היא שקיים עדיין חוסר וודאות רב לגבי האפשרות לצפות מראש את תוצאות הפסיקה, בענינים הנובעים מלשון הרע ברשת. סיכויי התביעה תלויים רבות בשופט עצמו אשר אליו נותב התיק וכלל לא בטוח האם יראה את התביעה כלגיטימית או כקטנונית.

כמו כן, ההליך המשפטי בתביעות לשון הרע הוא ארוך ונדרשות בו הוכחות רבות, כאשר לעיתים ההתמודדות עם העולה בהוכחות ובעדויות במסגרת ההליך המשפטי, הופכת להיות קשה ופוגעת יותר, מהפרסומים המקוריים אשר בעטיים הוגשה התביעה מלכתחילה.

לעיתים, אם מוציאים אתכם מקבוצת וואטסאפ, ניתן פשוט להתעלם ולהמשיך הלאה בחייכם כאילו דבר לא קרה. ואם בכל זאת הדבר מדיר שינה מעינכם, מומלץ להתייעץ תחילה עם עורך דין העוסק בתחום על מנת לבדוק את סיכויי וכדאיות התביעה במקרה הספציפי שלכם.

ומה לגבי התבטאויות אלימות וקללות בקבוצות וואטסאפ? על זה בפוסט הבא. 

עו"ד אפרת אומיאל פדידה עוסקת במשפט אזרחי -מסחרי, דיני רשת ולשון הרע
מגשרת עסקית ונוטריונית.

מאת: אפרת אומיאל פדידה, עו"ד L.L.M

בשנות ה 70 וה 80 נהגו להגן חייהם הפרטיים ופרטיותם בקנאות. אני זוכרת שהורי היו מספרים בסודי סודות למי הם מצביעים בבחירות והעבירו לנו באופן חד משמעי את המסר שלא לספר על כך לאף אחד בשום פנים ואופן. ההשתייכות המפלגתית היתה נושא אשר יכול היה להרוס לאנשים קריירות אם הצביעו למפלגה הלא נכונה.
איין ראנד מנסה להמחיש את הפרובוקטיביות של גבורת הספר כמעיין המתגבר דומיניק פרנקון, בכך שהיא גרה לבדה בדירה עשויה מזכוכית באמצע ניו-יורק. העלילה המתרחשת בשנות ה 20 של המאה הקודמת מעבירה את המסר באופן ברור. דירה מזכוכית מאפשרת לכולם לראות כל פינה בה וכל מעשה של בעלת הבית.

היום אנחנו נמצאים בעידן בו חיינו הופכים שקופים יותר ויותר לציבור, עידן בו שיתוף המידע הפך לחלק בלתי נפרד מחיינו, בין אם מדובר על סטטוס של מה אנו עושים ברגע זה או מה אנחנו חושבים, תמונות מכל אירוע בחיינו או הגיגים ממעמקי נפשנו. בחיפוש קל ביותר של שמנו בגוגל ניתן לקבל מידע רב עלינו, על פרטינו האישיים וכל דבר או נושא בו היינו מעורבים אשר עלה ופורסם ברשת האינטרנט.

אנו יוצאים מנקודת הנחה כי ידוע לנו בדבר כל המידע שהמפורסם, מאחר ונידבנו אותו לעולם מרצון. אולם למעשה, מה שרוב האנשים אינם מודעים לו היא העובדה שקיים מידע רב הנאגר ונצבר עלינו ולא תמיד ידוע לנו לאן אותו מידע מגיע, לידי מי ולאיזו מטרה.
בעידן הגוגל, הפייסבוק, הסלולר והאפליקציות, נדמה לנו לפעמים שאנו נמצאים בעולם שכולו טוב אשר מלא באנשים שכל מטרתם בחיים היא לפתח עבורינו כלים חינמיים אשר יקלו עלינו להתמודד עם אתגרים שונים. משעמם לך? משחק מהיר ומהנה של Angry birds או Fruit Ninja יפיג את השעמום ויעניק לך שעות של עונג ושכחה.
רוצה לדעת אם יש פקק בדרך הביתה? אפליקציית ה Waze תעזור לך למצוא את המסלול המהיר והקצר ביותר לעקוף את כולם. לא מבין מילה באנגלית? Google Translate תעזור לך לתרגם כל מסמך באנגלית לעברית, אמנם מעט צולעת, אבל בהחלט קריאה לצורך הבנה בסיסית.
מרגישה בודדה וחסרת חברים? תוכלי להיכנס לרשת החברתית Facebook ולהתחבר שם עם מליונים אנשים ברחבי העולם ומובטח לך שלעולם לא תחושי בודדה עוד.
כלים אלו ועוד רבים אחרים, ניתנים לנו לכאורה ללא תשלום ובאופן חופשי לחלוטין. רק הורד והתחל להשתמש. אולם למעשה המחיר אותו אנו משלמים, לעיתים מבלי ידיעתנו, הוא מחיר הפרטיות שלנו. פרטים רבים על חיינו, אופן גלישתנו ברשת והעדפות הקניה שלנו נרשמים ונאגרים אצל מפתחי אפליקציות כאלה ואחרים אשר לעיתים מצליבים את המידע עם מידע שקבלו מחברינו או מאפליקציות אחרות על מנת לקבל תמונה שלמה יותר עלינו. כל זאת מבלי ידיעתינו ומבלי הסכמתנו. כך לדוגמא האפליקציה הישראלית החינמית MEZEZE שבה ניתן היה לגלות מי התקשר אליך ממספר חסום, התגלה כי האפליקציה מורידה את ספר הטלפונים למאגר מידע, משווה שמות ומספרי טלפון הנמצאים אצל כל המשתמשים וכך מצליחה לקבל תמונה מלאה על שמותיהם. אם למשל בטלפון שלי מספרה של אחותי מופיעה תחת השם "אחותי" ואצל בעלי הוא מופיע תחת "גיסתי" ואצל החבר של אחותי היא מופיע בשם "מאמי שלי" ואצל חברה שלה כ "רחל כהן" האפליקציה תשווה את המספר עם כל השמות ובסוף תגיע לשם רחל כהן עבור המספר הזה. בינואר 2011, יצאה אזהרה ממשטרת ישראל שלא להוריד תוכנה זו מאחר ולא ידוע מי מחזיק במאגר המידע ולאילו צרכים. אולם, לא בכל המקרים המשטרה יודעת להזהיר אותנו לפני השימוש.

מאגר המידע עלינו מצטבר גם אצל חברות הסלולר. באירופה קיימת דירקטיבה משנת 2006 אשר מחייבת את כל מפעילי הסלולר לשמור את כל המידע על הלקוחות לתקופה של חצי שנה לפחות ושנתיים לכל היותר. בסרטון מפורט מספר הפוליטיקאי הגרמני מאלט שפיץ כיצד החליט לברר מה חברת הסלולר שלו יודעת עליו ובקש לקבל מהם את המידע שצברו עליו בחצי השנה האחרונה. החברה התחמקה שוב ושוב ורק לאחר מאבק משפטי הגיע שפיץ לפשרה והדיסק עם כל המידע הגיע לידיו. בתחילה הכל נראה כמו עשרות אלפי רשימות של נתונים, אולם כאשר מיפה את הנתונים באמצעות מתכנת, יצר מפה גרפית של המידע וגילה כי הנתונים מאפשרים לעקוב אחרי כל רגע בחייו בחצי שנה האחרונה, כולל מסלול הנסיעה המדוייק שלו כל בוקר לעבודה, כמה פעמים התקשר בדרך, למי וכמה זמן דיבר. כאשר מסתכלים על התמונה באופן רחב יותר ניתן להבין כי חברות הסלולר מחזיקות בידן מאגר מידע עצום אשר בהגיעו לידיים הלא נכונות עשוי לגרום לנו נזקים שקשה להעלות על הדעת.

בישראל החוק קובע כי המשטרה יכולה לקבל מידע זה מחברות הסלולר רק במקרה של חקירה של פשע או עבירת סמים חמורה. אולם בפועל, קיימות בשוק תוכנות שונות כדוגמת השירות אותו מעניקה חברת World Tracker (כרגע בבריטניה בלבד) מדובר בשירות מעקב סלולרי חינמי ופתוח אותו ניתן להוריד מהרשת. הישום שולח לחבר אחריו הינך מעוניין לעקוב הודעת SMS וכאשר הוא מאשר אותה אתה יכול לעקוב אחרי הסלולר שלו באופן מלא כולל מיקומו המדוייק.
בישראל ניתן להשיג תוכנה בשם ספייפון Spyphone, אותה ניתן לרכוש מחברות המספקות ציוד לבילוש ומעקב, המאפשרת להאזין לשיחות של אחרים בטלפון הנייד.

בנוסף לכל המידע הנצבר עלינו בחברות הסלולר, גם בעלי הרשתות החברתיות והאפליקציות אוספים עלינו מידע אינסופי. עיתון הוול סטריט ג'ורנל Wall Street Journal ערך לאחרונה מחקר מרתק בשם "מה הם יודעים?" What they Know המחקר בדק 101 אפליקציות פופולריות במספר פרמטרים של מאגר מידע עלינו וכן האם האפליקציה משתפת את המידע עם צדדי ג'.
המסמך בנוי כטבלה ברורה וגרפית מאוד אשר ממנה ניתן לקבל נתונים על האפליקציה החביבות עלינו ומהי רמת החשיפה שהמידע שלנו מקבל בעת השימוש בהן. לדוגמא: מהמחקר עולה כי בעת השימוש באפליקציה הפופולרית של פייסבוק לסלולר אנו מאפשרים לבעלי האפליקציה גישה לנתונים הבאים עלינו: שם משתמש וסיסמא, רשימת אנשי קשר והמיקום שלנו. כמו כן היא מאפשרת גם לצדדים שלישיים לקבל מידע זה.
המשחק הפופולארי אנגרי בירדס מקבל מאיתנו מידע על שם משתמש וסיסמא, רשימת אנשי קשר, המיקום שלנו וכן המספר המזהה של הטלפון שלנו. אולם כרגע, על פי המחקר, האפליקציה שומרת את המידע לעצמה ואינה משתפת צדדים שלישיים במידע זה.
חובבי הספורט ישמחו ודאי לדעת כי האפליקציה ESPN ScoreCenter משתפת עם צדדים שלישיים את שם המשתמש והסיסמא, המיקום שלנו ומספר הזיהוי של הטלפון שלנו.
המחקר בדק גם מידע הנאסף מגולשים באתרי משחקים לילדים וכן ב 50 אתרי האינטרנט הפופולריים ביותר. הממצאים מדאיגים נראה כי הפרטיות שלנו ברשת הולכת ומתפוגגת, אף ללא ידיעתנו.
כדי לחזק את חששותינו, הרשתות החברתיות והאפליקציות מתחילות להשתמש במידע על מנת לדוור לנו פרסומים בדרכים שונות. לדוגמא: לאחרונה הוגשה לבית המשפט בישראל לאישור תובענה ייצוגית בסך 900,000 ש"ח כנגד הרשת החברתית פייסבוק על ששלחה לחברים ברשת פרסום בסמס, הקורא להם לצפות בתמונות של חברים מהרשת או פרסומים אחרים בניגוד לחוק הספאם, כך לטענת המבקשות. המבקשות טוענות כי פייסבוק השתמשה בנתונים שלהן מבלי שנתנו לה אותם ומבלי הסכמתן. בפני בית המשפט תעמוד בין השאר השאלה האם עצם השימוש ברשת החברתית ובאפליקציה מהווה הסכמה המאפשרת לפייסבוק להשתמש במידע שצברה על המשתמשים כאוות נפשה?

סוגיית החדירה לפרטיות בעידן שלנו הינה סוגיה מהותית המעלה תהיות רבות לגבי זכותינו לפרטיות. האם עלינו פשוט להרים ידיים ולהיכנע לעובדה שאנו הולכים ועוברים לחיים בעולם שקוף שבו הכל ידוע, הכל חשוף ולא נותר לנו אלא להשלים עם כך?

רשמים מהרצאתו של פרופ' ג'ק מ. בלקין בכנס:
Symposium: Intermediary Liability in the Digital Age: An
International Perspective Israel, USA & Germany
שהתקיים באוניברסיטת חיפה ב 16.5.2012.

מאת: אפרת אומיאל פדידה, עו"ד

בהרצאתו כ Keynote בכנס, הציג פרופ' בלקין את האתגרים העומדים בפני ארה"ב בבואה ליישם את חופש הביטוי במדיה הדיגיטלית. לכאורה, אנו נמצאים בתקופת פריחה לחופש הביטוי מאחר וכמעט כל אחד שיש לו מחשב וחיבור לאינטרנט יכול להביע את דעותיו ולהפיץ אותן לקהל כלשהו. הרשתות החברתיות מספקות פלטפורמות לפרסום תכנים ודעות של גולשים ואף מעודדות לפרסם ולהעלות תכנים רבים ככל האפשר. כמות התכנים והמידע שאנו מייצרים הולכת וגדלה ולכאורה לכל אחד ניתנת במה לבטא את אשר יש לו לומר. אולם בפועל מגלה לנו בלקין המצב אינו כה תמים. מאחורי הקלעים יש כוחות המושכים בחוטים ודואגים להדגיש תכנים מסוימים ולהסתיר ככל האפשר תכנים אחרים שאינם רצויים[1]. בהקשר לנושא הכנס, הדגים בלקין כיצד מבחינת אחריות ספקי השירות סעיף 230((c (1)[2 מעניק הגנה לספקי שירות ותוכן המפרסמים תכנים אשר גולשים מעלים מפני תביעות של הפרת זכויות, לשון הרע ותוכן פוגעני. הסעיף מגדיר שספקי השירות והתוכן לא יחשבו כמפרסמים של תוכן אשר מפורסם על ידי משתמשים. באמצעות מתן הגנה זו נוצר בפועל לחץ על ספקי השירות "המתווכים" בין הפלטפורמה לגולשים, לפעול בהתאם לנוהל ההודעה והסרה על מנת לקבל "חסינות" מפני תביעות. בפועל משתמשות הרשויות בספקי השירות כזרוע המבצעת למניעת הפרות ופרסום תוכן פוגעני ברשת.

ההרצאה מעלה סוגיות בוערות כגון צנזורה ברשת ועד איזו רמה ואילו תכנים יש לצנזר או לחסום.ארה"ב, אשר חרתה על דגלה את הדמוקרטיה וחופש הביטוי הבאים לידי ביטוי בתיקון 1 לחוקה, צריכה להתמודד עם ניצול לרעה של אותו החופש ע"י גורמים עוינים המשתמשים בו נגדה.

לדוגמא מקרה של אתר וויקיליקס (WikiLeaks)[3] אשר בתחילת הדרך כאשר חשף הדלפות של מידע והתכתבויות חסויות, אשר חלה עליהן צנזורה, בין גורמים בכירים במדינות שונות, זכה לאהדה ותמיכה מצד גורמים בממשלת ארה"ב בשם חופש הביטוי והשקיפות, אולם כאשר החל לפרסם תכתובות דיפלומטיות ומסמכים של הממשל האמריקאי הוחרם ונעשו כל הפעולות האפשריות על מנת לחסום את פעילותו של האתר ושל בעליו ג'וליאן אסנג'. החרם בא לידי ביטוי אפילו באתר וויקיפדיה אשר באופן לא אופייני, בעמוד הערך של וויקיליקס[4] מצהיר מפורשות שלאתר וויקיפדיה אין קשר לאתר בשום צורה. לחצים נוספים השפיעו על אמזון להסיר את האתר משרת האכסון שלה ועל חברת Paypal שלא לבצע סליקה או לקבל תשלומים עבור האתר.

במאמרו "Cybersieves", שוטח פרופ' דרק באמבור מתודולוגיה מדאיגה של הצנזורה באינטרנט[5], באמבור מסביר ומדגים כיצד מדיניותן של מדינות כיום היא לצנזר לא רק משתמשים מסוימים אשר יש חשש כי יפגעו ישירות בביטחון המדינה, אלא גם גופים, ארגונים ותכנים אשר אינם תואמים את האג'נדה של המדינה. נראה כי הצנזורה של תכני אינטרנט איננה נחלתה הבלעדית של סין הקומוניסטית, כפי שהוטעינו לחשוב, כי אם גם במדינות דמוקרטיות מסביב לעולם כולל ארה"ב, עובדים כוחות שוק וקבוצות אינטרסים הדואגות לסנן ואף לחסום תכנים בעייתיים ברמה היומיומית.

נושא נוסף שעניין אותי ביותר בהרצאתו של בלקין, הוא נושא המעקב (Surveillance). המעקב מעלה שאלות מהותיות של הקונפליקט בין חופש הביטוי והזכות לפרטיות של הפרט לבין טובת הכלל בהגנה על הביטחון והקניין. במאה הנוכחית אנו נמצאים תחת עיניים בוחנות כמעט בכל מעשינו. הטכנולוגיה מאפשרת כיום מעקבים משוכללים אחרי המשתמשים ברשת ואף אחרי אנשים ההולכים לתומם ברחוב[6]. המעקב בא לידי ביטוי במידע הנאסף עלינו לגבי פעולות אותן אנו מבצעים ברשת האינטרנט (למשל כתיבת סטטוסים ברשתות חברתיות), סוגי החיפושים והעדפות הגלישה שלנו, פרופילים אישיים והרגלי צריכה, ציטוטים לרשת הסלולר באמצעות תוכנות המזהות מילים מוגדרות כ"בעייתיות", מצלמות רחוב ועוד. המידע נאגר בבסיסי נתונים של חברות שונות ושל רשויות ממשל ברחבי העולם. המעקב מציג את הדילמה של העולם המורכב בו אנו חיים: מצד אחד המעקב בא להגן עלינו מפני אלו המעוניינים לפגוע בנו כגון טרוריסטים, פושעים, גנבי זהות, פדופילים ברשת ועוד, מצד שני המעקב פוגע בפרטיות שלנו ונותן כוח לתאגידים ורשויות להשתמש במידע שנצבר עלינו ללא ידיעתנו. דוגמא לכך הן מצלמות האבטחה אשר מטרתן להפוך את רחובות העיר לבטוחים יותר, אולם לא כולם מעוניינים כי יצלמו כל צעד שלהם ללא ידיעתם. ג'ולי כהן מספרת בספרה[7] "Configuring the Networked Self", על מיזמים המוקמים ברשת שמטרתם להגן על אזרחים מפני מעקבים מסוג זה, כדוגמת אתר אשר מאפשר לתכנן מסלול הליכה בעיר ניו יורק המתחמק מכל המצלמות הפזורות בעיר. אולם אפשרות המעקב באה לידי ביטוי לא רק באמצעות מצלמות. בשונה מהמצב אשר היה קיים בעבר, בו אדם התבטא באופן מסוים או הביע דעה על נושא מסוים וגם אילו תועדו דבריו ופורסמו בתקשורת כגון בעיתון, התיעוד הפך ככל שעבר הזמן, לפחות ופחות נגיש ואיפשר לציבור לשכוח את הדברים. אולם כיום, כל דבר שאי פעם כתבנו וכל דעה אשר הבענו ברשת נגישה לכל אדם באמצעות חיפוש פשוט ובמרחק כמה הקלקות. מבחינת חופש הביטוי אנו חיים בתחושה כי מותר לנו לומר כל דבר וכי יש לנו במות רבות להציג את עמדותינו ואף לזכות לתגובות עליהן. אולם בפועל, התבטאויותינו עלולות להיות בעוכרינו. כדוגמת מעסיקים אשר בודקים את הפרופילים בפייסבוק של מחפשי עבודה לפני ראיונות ומחליטים על גורלם של המועמדים עוד הרבה שלב לפני הראיון פנים מול פנים[8] . מחפש עבודה אשר התבטא בעמוד הפייסבוק שלו באופן מסוים או הביע דעה פוליטית מסוימת עלול להיפסל מבלי שתהיה לו אפשרות לדעת זאת, לשנות או להשפיע על ההחלטה. בנוגע לאתר וויקיליקס למשל, מדינת ארה"ב פרסמה אזהרה לכל העובדים בשירות המדינה והצבא כי חל איסור לגלוש לאתר וויקיליקס וגלישה לאתר מהווה עבירת ביטחון.[9]

נושא הגנת הפרטיות מעוגן בחוקה האמריקאית בתיקון הרביעי לחוקה (fourth amendment) המגן מפני חיפוש או פריצה/תפיסה שרירותיים ע"י השלטון. בארה"ב קיים חוק ה- [10]FISA המאפשר למדינה לערוך מעקב באמצעים אלקטרוניים אחרי גופים או פרטים המהווים סכנה לביטחון המדינה. החוק הגביל את אפשרות המעקב למתרחש בגבולות ארה"ב בלבד. בשנת 2001 בעקבות אירועי 11 בספטמבר, שונה החוק[11] לכלול גם טרוריסטים כמהווים איום על ביטחון המדינה. בשנת 2008 הורחב החוק לכלול גם אפשרות למעקב אחר תקשורת בינלאומית. יש הטוענים, כגראהם סטפאן, כי החוק מיצר תחושת ביטחון מזויפת ושקרית וכי המעקב מחזיר את האנושות לימים חשוכים כעין "ימי ביניים דיגיטליים"[12].

התפתחות משפטית: בעקבות ההרחבה של החוק, פנתה קבוצה של עיתונאים, פעילי זכויות אדם ועורכי דין, בתובענה לבית המשפט כי הציתות של גורמי המדינה לתקשורת הרגישה שלהם גורמת להם נזק. התביעה נדחתה ע"י בתי המשפט בהנמקה כי התובעים לא הצליחו להוכיח כי נגרם להם נזק ממשי. השבוע התקבלה החלטה תקדימית[13] של ביהמ"ש העליון בוושינגטון (מיום שני 21.05.12) לדון בתביעתם להפרת הפרטיות לפי חוק ה- FISA בהנמקה שהחוק הגדיל את הסיכויים ליירוט התקשורת של אזרחי ארה"ב, הקל על הרשויות לעקוב אחרי תקשורת בין חשודים והקטינה את הביקורת השיפוטית של מערכת המשפט. הייתכן ופסיקת ביהמ"ש בתיק זה תשנה את מדיניות הצנזורה והמעקב של המדינה או את החוק? ימים יגידו.

[1] Balkin, Jack M., "The Future of Free Expression in a Digital Age" (2009). Faculty Scholarship Series. Paper 223.

[2] Section 230 of the Communications Decency Act of 1996 , 47 U.S.C. § 230

[3] http://www.wikileaks.ch/ נדלה 22.5.2012

[4] עמוד הערך בויקיפדיה: http://en.wikipedia.org/wiki/WikiLeaks נדלה 22.5.2012.

[5] Bambauer, Derek E., Cybersieves (March 20, 2008). Duke Law Journal, Vol. 59, 2009; Brooklyn Law School, Legal Studies Paper No. 149

[6] Lippert, Randy and Murakami Wood, David. 2012. The New Urban Surveillance: Technology, Mobility, and Diversity in 21st Century Cities. Surveillance & Society 9(3): 257-262.

[7] Julie E. Cohen, CONFIGURING THE NETWORKED SELF: LAW, CODE, AND THE PLAY OF EVERYDAY PRACTICE (New Haven, Conn.: Yale University Press 2012)

[8] Brandenburg, Carly The Newest Way to Screen Job Applicants: A Social Networker's Nightmare. Federal communications law journal; 2008; vol 60; iss 3

[9] נוסח ההודעה הרשמי כפי התפרסם באתר

Huff post tech http://www.huffingtonpost.com/2010/08/05/us-military-banned-from-v_n_671967.html נדלה: 22.5.2012

"USMC Personnel (Marines/Civilians/Contractors) are hereby cautioned and directed to NOT access the WIKILEAKS website from a personally owned, publically owned or US Government computer system.
By willingly accessing the WIKILEAKS website for the purpose of viewing the posted classified material – these actions constitute the unauthorized processing, disclosure, viewing, and downloading of classified information onto an UNAUTHORIZED computer system not approved to store classified information. Meaning they have WILLINGLY committed a SECURITY VIOLATION."

[10] Foreign Intelligence Surveillance Act of 1978

[11] The USA PATRIOT Act, 2001

[12] Graham, Stephen. 2012. Opinion: Digital Medieval. Surveillance & Society 9(3): 321-327.

[13]New York times, Supreme Court Agrees to Hear Case on Surveillance,ADAM LIPTAK, 21 may 2012 http://www.nytimes.com/2012/05/22/us/justices-agree-to-hear-surveillance-challenge.html?_r=1 נדלה 21.5.2012