הוציאו אותי מקבוצת וואטסאפ, אפשר לתבוע על לשון הרע?

ההתכתבות באמצעות מסרונים בוואטסאפ והפעילות הענפה ברשתות החברתיות, מהווים קרקע נרחבת להתבטאויות והתנהגויות חברתיות המעלות שאלות בנושא הוצאת דיבה ולשון הרע.

"האם אני יכול לתבוע את המעסיק על לשון הרע בגלל שהוציאו אותי מקבוצת הוואטסאפ של העבודה?" שאל עובד באחד הפורומים המשפטיים.

השאלה, אשר לכאורה התשובה לה נראית פשוטה, מעוררת תהיות רבות לגבי התנהלות והתנהגות חברתית ברשת. הרשתות החברתיות והסוגיות העולות מן השימוש בהן, הן סוגיות חדשות יחסית בעולם המשפט ועדיין לא ניתן למצוא פסיקה רחבה בנושא, על מנת לבסס כיוון משפטי חד משמעי.

נראה כי עצם הוצאת אדם מקבוצה ברשת החברתית אינה מהווה עילה לתביעת לשון הרע, אולם ניתן לבחון את הסוגייה מכמה כיוונים על מנת לבסס החלטה על כך.

למשל, השאלה מה מתרחש באותה הקבוצה לאחר שיצא ממנה. אם לאחר שהוצא מהקבוצה הקבוצה ממשיכה להתנהל כרגיל ואף אחד לא מגיב על המהלך, נראה כי אין עילה לתביעה. אולם אם בעקבות הוצאתו של אדם מן הקבוצה מתרחשים דיונים על הוצאתו, מדוע הוצא, מועלות השערות לכאן ולכאן והקבוצה מנהלת שיח על אותו אדם, הרי שניתן לטעון כי הוצאת אותו אדם מן הקבוצה גרמה לו להשפלה, ביזתה אותו ופגעה בו. כל שכן כאשר מדובר על קבוצה של אנשים המכירים זה את זו היטב, כקבוצה של עובדים העובדים יחד אצל אותו מעסיק.

כמובן, שהרבה מהפרשנות לעניין תוצאת הוצאת האדם מן הקבוצה תלוי גם בנסיבות האירוע. מדוע הוחלט להוציא אותו מן הקבוצה? לדוגמה; במקרה שהאדם הוצא מן הקבוצה בשל התנהגותו הפוגענית והשתלחויותיו בחברי הקבוצה האחרים, נראה כי ההוצאה מן הקבוצה היא לגיטימית לחלוטין ואפילו מומלצת על מנת להגן על שאר חברי הקבוצה מפניו. אולם, אם ההוצאה מן הקבוצה נבעה בשל החלטה של אחד מחברי הקבוצה או חלק מהם, כי אין אותו אדם מתאים או ראוי להשתייך לקבוצה, הרי שהוצאתו מסיבה זו משולה לחרם חברתי אשר הינו פוגעני ומשפיל ויתכן כי ניתן יהיה במקרים מסויימים לבסס עילה לתביעה בגין כך.

לעיתים מוקמות קבוצות בווטסאפ אשר אינם כוללות בכוונה תחילה חברים, אשר לכאורה השתייכותם לקבוצה נראית כטבעית. כמובן שלא ניתן להכריח קבוצת אנשים לכלול אדם מסוים בקבוצה אותה הקימו, מצד שני בסיטואציות מסויימות יכולה עצם פתיחת הקבוצה, אשר כוללת את כל המשתתפים הטבעיים מלבד אחד, לגרום להשפלתו וביזויו. לדוגמה: קבוצה של כל ילדי הכיתה אשר רק ילד אחד אינו חבר בה ואף לא יודע על קיומה. ברור לכל כי אותו הילד, עת יגלה כי מתקיימת פעילות חברתית ענפה ברשת אשר בכוונה תחילה אינה כוללת אותו, ירגיש מושפל ונעלב ואולי אף יחווה תחושה של חרם חברתי.

ככל שהתקשרות הבינאישית עוברת להתנהל ברשת וברשתות החברתיות, כך גדלות ומתעצמות הסוגיות המשפטיות החדשות אשר בית המשפט יאלץ להתמודד עמן בעתיד.

האם כדאי להגיש תביעת לשון הרע? גם אם אדם חש מושפל ונפגע מעצם הוצאתו מן הקבוצה, יש לשקול היטב האם הדבר מצדיק הגשת תביעה. הסיבה היא שקיים עדיין חוסר וודאות רב לגבי האפשרות לצפות מראש את תוצאות הפסיקה, בענינים הנובעים מלשון הרע ברשת. סיכויי התביעה תלויים רבות בשופט עצמו אשר אליו נותב התיק וכלל לא בטוח האם יראה את התביעה כלגיטימית או כקטנונית.

כמו כן, ההליך המשפטי בתביעות לשון הרע הוא ארוך ונדרשות בו הוכחות רבות, כאשר לעיתים ההתמודדות עם העולה בהוכחות ובעדויות במסגרת ההליך המשפטי, הופכת להיות קשה ופוגעת יותר, מהפרסומים המקוריים אשר בעטיים הוגשה התביעה מלכתחילה.

לעיתים, אם מוציאים אתכם מקבוצת וואטסאפ, ניתן פשוט להתעלם ולהמשיך הלאה בחייכם כאילו דבר לא קרה. ואם בכל זאת הדבר מדיר שינה מעינכם, מומלץ להתייעץ תחילה עם עורך דין העוסק בתחום על מנת לבדוק את סיכויי וכדאיות התביעה במקרה הספציפי שלכם.

ומה לגבי התבטאויות אלימות וקללות בקבוצות וואטסאפ? על זה בפוסט הבא. 

עו"ד אפרת אומיאל פדידה עוסקת במשפט אזרחי -מסחרי, דיני רשת ולשון הרע
מגשרת עסקית ונוטריונית.

לשון הרע בעסקים: דברים שעל כל בעל עסק לדעת

עו"ד אפרת אומיאל פדידה,  LL.M במשפט וטכנולוגיה

התאבדותו של אריאל רוניס ז"ל  בעקבות השמצות בפייסבוק ותביעתה של אריאנה מלמד על שנקראה "מטורפת" באח הגדול העלתה למודעות את הנושא של תביעות לשון הרע והנזק הנפשי העצום אשר עלול להיגרם לאדם אשר שמו הטוב הוכפש ונרמס על ידי אחר.

גם בעלי עסקים חשופים לשני הפנים של תביעות לשון הרע: מהצד המשמיץ עסקים אחרים ומהצד הסובל מהשמצה של לקוחות או מתחרים. חשוב לדעת כי חוק איסור לשון הרע קובע פיצוי של עד 100 אלף ₪ ללא הוכחת נזק על הפצת לשון הרע. על פי התנאים הקבועים בחוק מספיק להשמיע את דבר לשון הרע בפני אדם אחד בלבד והדבר יחשב ללשון הרע. ועל כן נדמה כי הרצון לתבוע תביעות לשון הרע צצות לאחרונה כפטריות אחר הגשם. אחר הסיבות המרכזיות לכך היא העולם הטכנולוגי עטור אמצעי הפרסום והתקשורת בו אנו חיים. בניגוד לעבר שבו ההפצה להמונים היתה בידי אנשי תקשורת ועיתונות בלבד, בעידן האינטרנט כל אדם הפך להיות למשדר אשר בקצה אצבעותיו היכולת להרוס ולפגוע באחר תוך חשיפת דעותיו לעשרות, מאות ואף אלפים ממכריו וחבריו הוירטואליים ברשתות החברתיות ובאפליקציות השונות דוגמת פייסבוק ווואטסאפ וגם בדוא"ל.

ידנו "קלה על ההדק" ואנו יכולים בין רגע לשגר את מחשבותינו והרהורי ליבנו על אחרים לנמענים רבים ולגרום לנזק רב. גם לנו כבעלי עסק יכול להיגרם נזק עצום מלקוח לא מרוצה אשר בחר להשמיץ אותנו באינטרנט. קיימים אינספור מקרים בהם בעלי עסקים נפגעו בצורה משמעותית מדברים אשר נכתבו על שירותיהם ברשת ולעיתים הנזק הוא כה גדול עד שבעל העסק נאלץ לסגור ולהפסיק את הפעילות כפי שקרה למשל לבעל צימר בצפון בעקבות פוסט משמיץ אותו כתב גולש לאחר השהות במקום.

הבעיה היא שלא תמיד ניתן לדעת מי עומד מאחורי הפרסום ואילו אינטרסים הוא משרת כך למשל יתכן והעומד מאחורי הפרסומים הוא עסק מתחרה אשר מטרתו להרוס אתכם על מנת שהוא יוכל להצליח.

השמיצו אתכם? מה ניתן לעשות כדי למזער את הנזק?

  • לתת את הגירסה שלכם : כמובן שלא ניתן למנוע ממשהו לפרסם לשון הרע עליכם, אולם ניתן להקטין את הנזק באמצעות תגובה לפרסום, המסבירה ומבהירה את הדברים מנקודת מבטכם. בעלי עסק נוטים להתעלם מהשמצות והכפשות ברשת ואז הגולשים נותרים עם גרסת המשמיץ בלבד. עדיף להגיב ולכתוב את הגרסה שלכם.  שימו לב כי בעת הכתיבה אינכם משתמשים בלשון הרע בעצמכם. הקפידו שהתגובה תהיה מנוסחת היטב ותיצור רושם טוב עליכם כבעלי עסק.
  • לצאת בקמפיין יחסי ציבור לשיפור תדמית העסק: זה הזמן לחשוף לעולם א כל הדברים הטובים שהעסק שלכם עושה עבור אחרים. אתם נוהגים לתרום לנזקקים? השתתפתם באירוע למען מטרה חשובה? עשית טוב לאחרים? זה הזמן לפרסם זאת הן באתר ובעמוד הפייסבוק שלכם והן באמצעי התקשורת הקונבנציונליים. עדיין לא עשיתם משהו מסוג זה? זה הזמן ליזום כזו פעילות.
  • להתיעץ עם עו"ד טרם הגשת תביעת לשון הרע: הגשת תביעה כרוכה בעלויות גבוהותעבור התובע ועל כן, על מנת להימנע מתביעות סרק מומלץ להיוועץ עם עורך דין המומחה בתחום לשון הרע על מנת שייתן חוות דעתו על סיכויי התביעה והתאמתה להפרת חוק איסור לשון הרע.

כיצד להימנע מלהיתבע על לשון הרע?

  1. הבעת דיעה היא חלק מחופש הביטוי, אולם כשאתם מביעים דיעה ברשת תמיד סייגו את הדברים בכך שתכתבו "לדעתי" או "מהחוויה שלי" ולעולם אל תציגו את הדברים כעובדה.

זכרו: העולם הוא שקוף! כל מה שנמצא ברשת יכול להגיע לכל אחד ואחת בעולם. כן, גם אם זה בקבוצה סודית, כן גם אם רק שלחתם את זה לחבר/ה הכי טוב/ה.

השתמשו תמיד במילים עדינות ומנומסות, לא משנה עד כמה אתם כועסים על התבטאות של מישהו הימנעו מלקלל, להשמיץ, לאיים וכ"ו.

הימנעו מלהביע דיעות קיצוניות בנושאים השנויים במחלוקת, כבעלי עסק עליכם לחשוב מה לקוחות פוטנציאליים יחשבו למקרא הדברים. למרות שחופש הביטוי הוא חשוב עדיף להימנע מלפרסמו בריש גלי מאחר וזה יכול לפגוע בכם בעתיד. זכרו כי אתם הפנים של העסק שלכם וכל דבר אותו אתם אומרים או מבטאים משפיע ישירות על התדמית של העסק.

הימנעו מלחשוף אחרים מידע וסודות של אחרים ברשת או לפרסם תמונות של חרים ללא קבלת רשות מהם.

לשון הרע באינטרנט

מה באמת מותר לכתוב באינטרנט ומה עלול להכניס אתכם לצרות צרורות?

מאת: אפרת אומיאל פדידה, עו"ד L.L.M

הלכתם לקניות והמוכר עיצבן אתכם? חשבתם להשמיץ אותו ואת החנות באינטרנט? עצרו! שיקלו היטב את צעדיכם כי אתם עלולים להיתבע ולשלם פיצויים גבוהים מאוד.

"כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לאדם כחיים עצמם. הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר". שופט ביהמ"ש העליון בדימוס, אהרון ברק

ידוע לכל ששם טוב של אדם או עסק קשה מאוד לבנות אולם קל מאוד להרוס. אנשים ועסקים משקיעים משאבים ומאמצים רבים על מנת לבנות את שמם הטוב ואינם מעוניינים שיפגעו בו.
ישנה תחושה בקרב הציבור שהאינטרנט הוא כלי תקשורת פרוץ שבו מותר לכתוב כמעט הכל. בשל ראשוניותו היחסית של תחום האינטרנט החקיקה אינה מכסה עד היום את כל המקרים המתרחשים מדי יום. בשל כך, גם הגולש הפשוט עלול למצוא את עצמו לעיתים בסיטואציה שהוא הופך לעבריין אינטרנט בשל פעולות תמימות ויומיומיות.

קיימים גם מקרים בהם לשון הרע אינה מתבצעת בתמימות, כי אם בכוונה תחילה, אולם המבצע לא תמיד מודע להשלכות ההרסניות של מעשיו על מושא ההשמצות. לדוגמא המקרה של מייגן מאייר[1], ז"ל בת ה-13.  המקרה התרחש בפלטפורמת הרשת חברתית מייספייס(Myspace) אשר בה, כדוגמת הפייסבוק, הגולשים מייצרים פרופיל אמיתי בדרך כלל ולא בדוי. אל מייגן, אשר התמודדה עם בעיות של בטחון עצמי נמוך ודיכאון, פנה ילד בוגר יותר, באמצעות האתר. הנער פלירטט איתה במשך כמה שבועות. כאשר לפתע, החל לשלוח לה הודעות מאשימות, ולאחר מכן הודעות עם מסרים מרושעים. מייגן, שבורה בגין האירועים, התאבדה. בהמשך, הסתבר כי הנער היה דמות וירטואלית, אשר נוצרה על ידי כמה מבוגרים, וביניהם לורי דרו, אימה של אחת מחברותיה של מייגן, אשר מייגן הסתכסכה עימה. האם, לורי דרו, הואשמה בפלילים בארה"ב.

לעיתים לשון הרע יכול להיות מרומז או מתוך חוסר תשומת לב. לדוגמא: תמונתם של שני עורכי דין פורסמה לצד ידיעה על מועדון גייז, הם תבעו את המגזין על לשון הרע בטענה כי בכך תוייגו כהומואים. השופטת אביגיל כהן בפסיקה[2] דומה: "אין לומר אוטומטית, כי כל אדם, בין אם הוא 'סטרייט' ובין אם הוא הומוסקסואל, מסכים להתפרסם במגזין בעל תפוצה של אלפי עותקים כמי שמקושר אסוציאטיבית לקהילה ההומו-לסבית".

גם מגיבים באתרי תוכן עלולים להיחשף לתביעת לשון הרע. למשל: פורסמה כתבה באינטרנט, וטוקבקיסטים כתבו תגובות מטעמם. במסגרת תגובות אלה נכתבו האשמות בדבר גניבת כספים ע"י עובדת מדינה בכירה, וכן נכתבו רמיזות והשמצות ביחס למנהגיה המיניים. בנוסף, נכתבו רמיזות בדבר היותה של בתה התינוקת "ממזרה" ואף הועלו רמיזות בדבר זהות אבי התינוקת. בפסק דין תקדימי נעתר בית המשפט לעתירה, וקבע כי חופש הביטוי האנונימי אינו חסר גבולות, מאחר ויש לאזן בין חופש הביטוי לבין האינטרס של הגנת הציבור או שלום הציבור.

משה הלוי, פובליציסט ידוע באינטרנט, הידוע בכינוי הלמו, יפצה את העיתונאי יואב יצחק[3], בגין עוולת לשון הרע
הלמו  פרסם את תמונתה של שופטת בית המשפט העליון, דורית בייניש, עליה נכתב באתרו של התובע "הזנה חוזרת", ערך אותה באופן שיהא כתוב "הזונה חוזרת" ויחס את התמונה הערוכה והכיתוב, ליצחק.
ביהמ"ש קבע כי הלמו  ישלם 17,500 ש"ח לעיתונאי יואב יצחק על הוצאת לשון הרע והוצאות משפט.

חשוב לדעת כי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 קובע עוולה נזיקית ספציפית של פרסום לשון הרע, הוצאת דיבה, הפרת הוראותיו של החוק מהווה עבירה פלילית. לאחרונה הוגדל בחוק הסכום אותו ניתן לתבוע ללא הוכחת נזק ל 300,000 ₪.

שימו לב:
א. לצורך גיבוש עוולה אזרחית: די בפרסום לאדם אחד, לא נדרשת הוכחת כוונה לפגוע בניזוק.

ב. לצורך גיבוש  עבירה פלילית: נדרש פרסום לשני אנשים, נדרשת הוכחת כוונה לפגוע .

מסקנה: רצוי לפנות להליך האזרחי שבו ניתן ביתר קלות להוכיח את ההשמצה או הוצאת הדיבה.
חשוב מכך וברור מכאן שמספיק שיהיה אדם אחד בלבד כדי שהעוולה הזו תבוא לידי ביטוי משפטי.

חשוב לדעת כי גם צעירים אינם מוגנים מפני תביעה ללשון הרע כמו במקרה של גולש צעיר בן 16 שכתב ביקורת נוקבת על חנות אופניים בפורום אופניים באתר תפוז[4]. בעל החנות ראה את הפרסום המשמיץ ותבע את הצעיר על לשון הרע בסכום של 100,000 ש"ח. לאחרונה הגיעו הצדדים לפשרה. הצעיר יתנצל בפורום וישלם לבעל החנות המושמץ 1,200 ש"ח.

סוגיה מעניינת נוספת היא הפצה של לשון הרע. כולנו מקבלים מדי פעם דואר אלקטרוני שבו מתאר השולח עסק מסוים וחוויה שלילית שעבר כלקוח בבית עסק כלשהו. השאלה היא האם העברה של הדוא"ל הלאה תחשב לשון הרע? מקרה קיצוני היה בנושא במבה: מסיבה לא ברורה, החליטה מהנדסת בחברת HP  להמציא סיפור על תמותת תינוקות כתוצאה מאכילת במבה והפיצה אותו בדוא"ל. מיותר לציין כי הדוא"ל גרם לחברת אסם נזקים מאוד גדולים, מאחר ותקופה מסוימת, ירדו מכירות הבמבה משמעותית בעקבות החשש לתמותת תינוקות שהוצג בדוא"ל. ברור שהמהנדסת שהפיצה צפויה לתביעת לשון הרע, אולם מה עם מי שהפיץ את הדוא"ל? ביהמ"ש קבע כי תביעה נגד מפיצים מדרגה שניה ואילך, תהיה תלויה בנסיבות הפרסום. על המפרסם לפעול כאדם סביר ולבדוק את אמיתות ומהימנות המידע שהעביר לאחרים, אחרת סביר להניח כי ימצא כמוציא לשון הרע. יכול בית המשפט להגיע למסקנה כי מדובר במידע שעל פניו נחזה למידע אמיתי ולא ניתן היה לברר את אמיתותו בנסיבות העניין וקיימת חשיבות עליונה בשיתופו והפצתו לכל דיכפין גם אם קיים סיכון בפגיעה בשם הטוב. לכן כדאי מאוד להיזהר כאשר אתם מחליטים להעביר דוא"ל מסוג זה לאחרים.

התיקון לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, אשר עבר בקריאה ראשונה בכנסת בשנת 2011, נקרא גם חוק ה"טוקבקיסטים"."חוק הטוקבקיסטים" החל בהצעת חוק של ח"כ ישראל חסון לפיה עורכי אתרי אינטרנט גדולים (אתרים שיש אליהם מעל 50,000 כניסות ביום) יישאו באחריות המשפטית לתגובות (טוקבקים) המתפרסמות בהם. הצעת חוק קודמת של ישראל חסון בנושא, לפיה ידרשו הטוקבקיסטים להזדהות באופן מלא בעת פרסום תגובות כדי למנוע הוצאת דיבה ולשון הרע. בעקבות אותה הצעה, נפרץ והושחת האתר של ח"כ חסון. מאוחר יותר הוגשה הצעת החוק ע"י חברי כנסת נוספים ועברה בקריאה ראשונה בכנסת.
אתרים מסויימים כדוגמת nrg כבר החלו ליישם את החוק ומפרסמים את כתובות הIP  של המגיבים לכתבות ליד שמם.

מאחר והחקיקה בישראל בנושא לשון הרע לא הזכירה עד היום כלל את האינטרנט כאמצעי מדיה, נאלצו בתי המשפט לבצע היקש לסוגיות הקשורות לאינטרנט. הצעת החוק מגדירה בפירוש כי פרסום לשון הרע יכול להתבצע גם באתר אינטרנט. הפסיקה מכירה כיום באופן ברור באינטרנט כאמצעי פרסום לכל דבר והדברים נוגעים בין השאר גם להיות האינטרנט כר פעילות לפרסומי לשון הרע. הפסיקה מטילה כיום אחריות מלאה על המעוולים בגין לשון הרע באינטרנט ורואה בו מדיה ככל אמצעי פרסום אחר כגון רדיו, טלוויזיה, עיתון וכדומה. בנוסף מכירה באחריות עורכי האתרים ובעליהם לחשיפת שמות המעוולים וזאת באמצעות צווי בית משפט בתי המשפט חסמו את אפשרות הגישה למעוולים למעט במקרים בהם זהות המעוולים ידועה לכל.

המצב המשפטי הקיים היום אינו מאפשר עוד למגיבים ומשמיצים למיניהם להתחבא מאחורי האנונימיות של הרשת. ביהמ"ש יכול לחייב את האתר שבו פורסם לשון הרע לחשוף את פרטי הגולש על מנת שיישא באחריות למילים אותם פרסם.

אם כך אסור להביע יותר דעה באינטרנט?

א.      ניתן לקבל הגנה מסוימת תחת הטענה "אמת דברתי". כאשר הכותב מספר על חוויה אישית שלו ההגנה יכולה לחול עליו ודבריו לא יחשבו לשון הרע. אולם רק כאשר המידע מועבר על ידי הדובר הוא אכן אמת בשעתה ומתוך חווייתו האישית. יש להימנע מקביעת עובדות והכללות כגון "הוא גנב" "הוא מרמה את כולם" ללא ביסוס וידע אישי.

 ב.      עדיף לסייג. כל דעה שלכם על אדם עדיף לנסח כדעה אישית באופן מסוייג ולא חד משמעי. לדוגמא: "נראה לי שיתכן והוא מרמה גם אנשים נוספים". "בחוויה שלי הוא ממש רימה אותי".

 ג.       בשל אופיו של האינטרנט, בתי המשפט יתנו משקל להתנהגות הנתבע והתובע במרחבי האינטרנט עובר לפרסום לשון הרע ודבר זה יילקח בחשבון לעניין הפיצוי והאחריות.

לדוגמא באם התובע והנתבע התעמרו אחד בשני באמצעות התכתבות הדדית בפורום אזי בית המשפט עשוי לראות בכך משום התגרות או התנהגות תורמת של התובע ודבר זה עשוי לבוא בחשבון בגובה הפיצוי ואף בשאלת האחריות כאמור.



[1] Megan Meier Foundation נדלה 28.4.2012

http://www.meganmeierfoundation.org/megansStory.php

[2] (תא (ת"א) 165592-09 אלעד רוט, עו"ד נ' טיים אאוט (מגזין) ישראל בע"מ)

[3] תא 33613/03 (שלום תל אביב), יואב יצחק נ` משה הלוי

[4] ת"א 4200/04, בית משפט שלום ירושלים