Tag Archives: עורך דין אינטרנט

ג' מנחת סדנאות מומחית בתחומה נדהמה לגלות כי ר' שהשתתפה בסדנה שלה העתיקה אחד לאחד את כל החומרים מהסדנה וכעת משתמשת בהם בעצמה בסדנאות אותן היא מנחה. נסערת וכועסת כתבה ג' פוסט בפורום בעלי עסקים, אולם התגובות היו מיאשות עוד יותר. האם הכל פרוץ, הכל מותר ואין גבולות חוקיים בשיווק?

מאת: עו"ד אפרת אומיאל פדידה

בעלי עסקים קטנים נתקלים לא פעם, במהלך הניהול השוטף של העסק, במקרים משפטיים כאלה ואחרים מול לקוחות, קולגות, וספקים.

אולם ברוב המקרים בוחרים שלא לפעול משפטית בשל העלויות הכספיות והרגשיות הכרוכות בכך. לצערי, מערכת המשפט שמטרתה היא להגן על מקרים של הפרת חוזה, הפרת זכויות יוצרים, לשון הרע ועוד נושאים האופיינים לניהול עסקים, אינה עומדת בעומס הפניות, ההליכים מאוד ארוכים ומסורבלים ובסופו של דבר מסתיימים הרבה פעמים בפשרה מאכזבת לשני הצדדים.

הבעיה אינה נעוצה בחוק עצמו, שדווקא מכיל סעיפים רבים המגנים בחוקים שונים מפני הפרות חוזה, עוולות מסחריות, פגיעה במוניטין, גניבת סוד מסחרי, הפרת זכויות יוצרים ועוד. התגובות שג' קבלה בפורום היו מייאשות מאחר ומצד אחד היתה הזדהות "גם לי זה קרה" אחרות היו " תתבעי אותה! מלווה בהמלצה על עו"ד "תותח" שיוכל לטפל בסוגיה" והיו כאלה שאמרו " תתעלמי זו מחמאה שמעתיקים ממך" או המתסכל ביותר " עזבי אל תתעסקי עם זה, זה יקר, מעצבן ורק יגרום לך יותר סבל".

אז מה עושים? מתעלמים? הרי ככל שיותר ויותר בעלי עסקים יתעלמו מהמקרים הללו, הם ילכו ויתעצמו עד שיקשה עלינו מאוד לנהל עסקים וזה בודאי יפגע בתחרות ההוגנת.

הבא נתחיל מהחוק; חוק זכות יוצרים תשס"ח-2007 מגן על כל החומרים הכתובים ומועברים בסדנה כיצירה מקורית אשר אסור להעתיק או לשכפל אותה. כדי לזכות בהגנה יש כמובן לתעד את החומרים ולהוכיח כי ג' היא היוצרת המקורית שלהם ולא העתיקה אותם מאחרים.

מומלץ להכין חומרים כתובים, מוקלטים או מצולמים של הסדנה ולשלוח אותם לעצמכם באמצעות דוא"ל, על מנת שתהיה הוכחה למועד יצירתם.

חשוב לדעת שלא צריך לרשום את זכויות היוצרים בשום מקום וההגנה היא אוטומטית על כל יצירה מקורית. אולם, אם מדובר רק ברעיון, למשל רעיון לפתח סדנה בתחום מסוים, אין הגנה על הרעיון, רק על המימוש שלו. זאת אומרת על מסמך כתוב למשל, המתאר את אופן הביצוע של הסדנה והחומרים שיועברו בה.

דבר נוסף הוא הפרה של זכות הנקראית "זכות מוסרית". זו הזכות של היוצר ששמו יופיע על היצירה. כשאתם לא מציינים מי היוצר, אתם מפרים גם זכות זו ואז ההפרה גדולה יותר.

מה יכולה ג' לעשות? כמובן שלפנות לר' במכתב רשמי (לפני מכתב מעו"ד) ולדרוש ממנה להפסיק להעתיק ולהפיץ את החומרים וכן להתריע, כי במידה ולא תחדל, תפנה ג' לטיפול משפטי.

לצערי, ברוב המקרים, בעלי העסקים המפרים פשוט מתעלמים ממכתב כזה (התופעה נפוצה גם בהתנהלות מול חברות גדולות) ואז אין ברירה אלא לפנות במכתב מעורך דין.

גם כאן העניין לא פשוט מאחר ולא כל המכתבים מעורכי דין זהים.

איך יודעים שעורך דין כתב לכם מכתב טוב ואפקטיבי? המכתב צריך לכלול את העובדות הנטענות בצירוף מספר מסמכים או התכתבויות המעידות על השתלשלות העניינים ( למשל טופס הרשמה ותשלום לסדנה של ג'), טענות משפטיות וציטוטי החוקים והסעיפים הרלוונטים. רצוי שתהיה במכתב הצעה לפשרה בטרם נקיטת הליך משפטי, על מנת לאפשר לצד השני "לרדת מהעץ" ולתקן את ההפרה, בעלות קטנה יותר מאשר יאלץ לשלם בעתיד, לו יגיע הנושא לפתחו של בית המשפט.

חשוב לציין כי הפיצוי הכספי הקבוע בחוק על הפרת זכות יוצרים, ללא הוכחת כל נזק, הוא עד 100,000 ₪! רוב בעלי העסקים יעדיפו להימנע מתביעה כזו, אם הם סבורים כי אתם רציניים ולא תהססו לפעול בנושא.

אולם, יש גם עקשנים. כאלה הבטוחים בצדקתם ואינם מוכנים להתפשר לפני.

במידה ו ר' היא אחת מאלה, לא תיוותר בידי ג' ברירה והיא תוכל להגיש נגדה תביעה בבית המשפט.

גם כאן קיימות שתי אפשרויות; תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות ותביעה בבית משפט רגיל.

בבית המשפט לתביעות קטנות סכום התביעה יכול להיות עד 33,400 ₪ בלבד ואין אפשרות להיות מיוצג על ידי עו"ד. הדבר מוזיל כמובן את עלויות ההתדיינות. גם האגרה היא רק אחוז אחד מסכום התביעה בשונה מ 2.5% בבית משפט רגיל.

כמו כן, לתביעה מצרפים את כל ההוכחות ומתקיים דיון אחד בלבד, אשר בסופו ניתן פסק דין. היתרונות של ההליך שהוא מהיר יחסית, אולם לא ניתן להעלות סוגיות הדורשות הוכחות מורכבות, כי במקרה כזה התובע עלול למצוא את עצמו מועבר, על ידי השופט, לבית משפט רגיל (השלום או המחוזי בהתאם לעניין). בנוסף הפיצוי הנקבע בפסקי הדין בתביעות להפרת זכויות יוצרים בבית המשפט לתביעות קטנות, הינו נמוך משמעותית מהפיצוי אשר ניתן לקבל בבית משפט רגיל. אולם שם כאמור גם ההוצאות גדולות יותר.

בבית משפט רגיל כבר צריך יצוג של עו"ד, אם כי על פי חוק, אתם גם יכולים לייצג את עצמכם. אולם יש אמרה ידועה בקרב עוה"ד: "עו"ד המייצג את עצמו מייצג טיפש" ולכן לא מומלץ לייצג את עצמכם ולא משנה מהי השכלתכם.

הליך בבית משפט יכול להיות בבית משפט השלום, אם סכום התביעה הוא עד 2.5 מליון ₪ או בבית המשפט המחוזי במידה והסעד אותו אתם מבקשים כולל גם צו עשה אשר בית משפט השלום אינו מוסמך לתת.

צו עשה הוא צו המורה לצד השני לנקוט בפעולה כלשהי ולא רק לחדול מלעשות משהו. לדוגמה, מקרה של ר', ג' יכולה לבקש צו מניעה שימנע מר' מלהשתמש בחומרים שלה מעתה והלאה או צו עשה להשמיד את החומרים המודפסים או להעביר אותם לידיה של ג', למחוק אותם משרתיה ומחשביה של ר' ומכל מקום בו פורסמו.

אז עכשיו ברור וידוע כי אסור להעתיק בלי רשות מאף אחד. לא חומרים, לא טקסטים, לא תמונות, לא איורים ויש גם מה לעשות משפטית בנושא.

אבל לפני זה גם יש מה לעשות מוסרית, פשוט לא להעתיק. היו יצירתיים, צרו ויצרו את החומרים שלכם בעצמכם. אתם מאגר של ידע וניסיון רב ועצום: השתמשו בו.

אל תפגעו בבעלי עסקים אחרים ואל תפרו את החוק, חישבו תמיד, מה היה קורה אם מישהו היה עושה את זה לכם?

ועוד מילה על העתקות; אסור להעתיק ללא רשות לשום מטרה, גם לא בפייסבוק הפרטי, גם לא למטרות צדקה וגם שלא למטרות רווח. פשוט אסור. אבל אפשר לבקש רשות. ולפעמים כשמבקשים רשות, נוצרים שיתופי פעולה נהדרים ומפרים. מומלץ לנסות. זה בטוח יותר נעים מסיכון של תביעה משפטית.

הכותבת היא עו"ד בתחום האזרחי- מסחרי מיסדת המיזם החברתי " עסק משפטי- עו"ד צמוד לכל עסק קטן ובעלת אומיאל פדידה חברת עורכי דין.

ההתכתבות באמצעות מסרונים בוואטסאפ והפעילות הענפה ברשתות החברתיות, מהווים קרקע נרחבת להתבטאויות והתנהגויות חברתיות המעלות שאלות בנושא הוצאת דיבה ולשון הרע.

"האם אני יכול לתבוע את המעסיק על לשון הרע בגלל שהוציאו אותי מקבוצת הוואטסאפ של העבודה?" שאל עובד באחד הפורומים המשפטיים.

השאלה, אשר לכאורה התשובה לה נראית פשוטה, מעוררת תהיות רבות לגבי התנהלות והתנהגות חברתית ברשת. הרשתות החברתיות והסוגיות העולות מן השימוש בהן, הן סוגיות חדשות יחסית בעולם המשפט ועדיין לא ניתן למצוא פסיקה רחבה בנושא, על מנת לבסס כיוון משפטי חד משמעי.

נראה כי עצם הוצאת אדם מקבוצה ברשת החברתית אינה מהווה עילה לתביעת לשון הרע, אולם ניתן לבחון את הסוגייה מכמה כיוונים על מנת לבסס החלטה על כך.

למשל, השאלה מה מתרחש באותה הקבוצה לאחר שיצא ממנה. אם לאחר שהוצא מהקבוצה הקבוצה ממשיכה להתנהל כרגיל ואף אחד לא מגיב על המהלך, נראה כי אין עילה לתביעה. אולם אם בעקבות הוצאתו של אדם מן הקבוצה מתרחשים דיונים על הוצאתו, מדוע הוצא, מועלות השערות לכאן ולכאן והקבוצה מנהלת שיח על אותו אדם, הרי שניתן לטעון כי הוצאת אותו אדם מן הקבוצה גרמה לו להשפלה, ביזתה אותו ופגעה בו. כל שכן כאשר מדובר על קבוצה של אנשים המכירים זה את זו היטב, כקבוצה של עובדים העובדים יחד אצל אותו מעסיק.

כמובן, שהרבה מהפרשנות לעניין תוצאת הוצאת האדם מן הקבוצה תלוי גם בנסיבות האירוע. מדוע הוחלט להוציא אותו מן הקבוצה? לדוגמה; במקרה שהאדם הוצא מן הקבוצה בשל התנהגותו הפוגענית והשתלחויותיו בחברי הקבוצה האחרים, נראה כי ההוצאה מן הקבוצה היא לגיטימית לחלוטין ואפילו מומלצת על מנת להגן על שאר חברי הקבוצה מפניו. אולם, אם ההוצאה מן הקבוצה נבעה בשל החלטה של אחד מחברי הקבוצה או חלק מהם, כי אין אותו אדם מתאים או ראוי להשתייך לקבוצה, הרי שהוצאתו מסיבה זו משולה לחרם חברתי אשר הינו פוגעני ומשפיל ויתכן כי ניתן יהיה במקרים מסויימים לבסס עילה לתביעה בגין כך.

לעיתים מוקמות קבוצות בווטסאפ אשר אינם כוללות בכוונה תחילה חברים, אשר לכאורה השתייכותם לקבוצה נראית כטבעית. כמובן שלא ניתן להכריח קבוצת אנשים לכלול אדם מסוים בקבוצה אותה הקימו, מצד שני בסיטואציות מסויימות יכולה עצם פתיחת הקבוצה, אשר כוללת את כל המשתתפים הטבעיים מלבד אחד, לגרום להשפלתו וביזויו. לדוגמה: קבוצה של כל ילדי הכיתה אשר רק ילד אחד אינו חבר בה ואף לא יודע על קיומה. ברור לכל כי אותו הילד, עת יגלה כי מתקיימת פעילות חברתית ענפה ברשת אשר בכוונה תחילה אינה כוללת אותו, ירגיש מושפל ונעלב ואולי אף יחווה תחושה של חרם חברתי.

ככל שהתקשרות הבינאישית עוברת להתנהל ברשת וברשתות החברתיות, כך גדלות ומתעצמות הסוגיות המשפטיות החדשות אשר בית המשפט יאלץ להתמודד עמן בעתיד.

האם כדאי להגיש תביעת לשון הרע? גם אם אדם חש מושפל ונפגע מעצם הוצאתו מן הקבוצה, יש לשקול היטב האם הדבר מצדיק הגשת תביעה. הסיבה היא שקיים עדיין חוסר וודאות רב לגבי האפשרות לצפות מראש את תוצאות הפסיקה, בענינים הנובעים מלשון הרע ברשת. סיכויי התביעה תלויים רבות בשופט עצמו אשר אליו נותב התיק וכלל לא בטוח האם יראה את התביעה כלגיטימית או כקטנונית.

כמו כן, ההליך המשפטי בתביעות לשון הרע הוא ארוך ונדרשות בו הוכחות רבות, כאשר לעיתים ההתמודדות עם העולה בהוכחות ובעדויות במסגרת ההליך המשפטי, הופכת להיות קשה ופוגעת יותר, מהפרסומים המקוריים אשר בעטיים הוגשה התביעה מלכתחילה.

לעיתים, אם מוציאים אתכם מקבוצת וואטסאפ, ניתן פשוט להתעלם ולהמשיך הלאה בחייכם כאילו דבר לא קרה. ואם בכל זאת הדבר מדיר שינה מעינכם, מומלץ להתייעץ תחילה עם עורך דין העוסק בתחום על מנת לבדוק את סיכויי וכדאיות התביעה במקרה הספציפי שלכם.

ומה לגבי התבטאויות אלימות וקללות בקבוצות וואטסאפ? על זה בפוסט הבא. 

עו"ד אפרת אומיאל פדידה עוסקת במשפט אזרחי -מסחרי, דיני רשת ולשון הרע
מגשרת עסקית ונוטריונית.

אם אף אחד לעולם לא ידע, האם מותר להשתמש ביצירות של אחרים בעסק?

מאת עו"ד אפרת אומיאל פדידה

בעלי עסקים רבים מתמודדים עם הדילמה האתית של הפרת זכויות יוצרים, במקרים בהם נראה להם כי הסיכוי נמוך שבעל הזכויות ידע על ההפרה.

לדוגמה שימוש בגופן (פונט) מסויים שלא נרכשו הזכויות בו במצגת המיועדת לפרזנטציה ללקוחות, שימוש בתמונות שהורדו מהאינטרנט, שימוש בסרטונים שהורדו מיוטיוב או מהרשת, שימוש בחומרים של אחרים מבלי לקבל אישור, שימוש לא חוקי בתוכנות וכ"ו.

לכאורה, אם בעל הזכויות אינו יודע ולא סביר שידע על כך אז מה הבעיה? בפועל מדובר בשאלה אתית עמוקה האם מותר לגנוב כל עוד לא תופסים אותך?

למרות שנראה כי מדובר בשאלה מוסרית נטו, אין הדבר כך כלל וכלל. חשוב לדעת כי הפרה של זכויות יוצרים הינה אסורה על פי חוק ומאפשרת לבעל הזכויות לתבוע עד 100,000 ₪ על כל הפרת זכויות.
האם כדאי לקחת את הסיכון?

שימוש בתוכנות לא חוקיות: בניגוד למה שחושבים, לחברות התוכנה יש נציגים בארץ האחראים על שמירה על זכויות היוצרים של בתי התוכנה. לדוגמה כל התוכנות הגרפיות של חברת אדובה (Adobe), הנציגות הישראלית לא מהססת להגיש תביעה על הפרת זכויות כנגד כל מי שהיא מצליחה לתפוס, כולל סטודנטים המשתמשים בתוכנה לשם הכנת "שיעורי בית" ללימודים. ההליך המשפטי מאפשר מלבד התביעה על פיצוי כספי גבוה, גם אפשרות לקבל צו אנטון פילר- צו המאפשר לחברה להגיע לבית העסק ולקחת ממנו את כל המחשבים לשם ביצוע בדיקה אם קיימות בהם תוכנות מפרות והוכחת ההפרה.

הורדת סרטים, מוזיקה וסרטונים מהרשת באופן בלתי חוקי: בעלי עסקים משתמשים לא פעם בסרטונים וסרטים שהורדו מהרשת במסגרת סדנאות, פרזנטציות וטיפולים כאלה ואחרים,גםבמקרה זה יכול בעל הזכויות לקבל צו לתפוס את כל המחשבים של בעל העסק ולבדוק האם קיימים בהם סרטונים מפרים. תשאלו למשל את בריאנה להארה בת ה 12 מניו יורק אשר הוגשה נגדה תביעה בסך 150 אלף דולר לשיר, עבור כל שיר שהורידה באופן פיראטי.

שימוש בתמונות מהרשת: כל תמונה הנמצאת ברשת האינטרנט מוגנת בזכויות יוצרים. גם אם אין עליה שם של היוצר/צלם וגם אם לא כתוב מפורשות שהיא מוגנת. אסור להשתמש בתמונות ברשת בלי רשות הצלם. שימוש כזה עלול להוביל לתביעה על הפרת זכויות יוצרים ביחוד כאשר התמונה משמשת לשם קידום עסק או אפילו רק כדי "לקשט" אתר אינטרנט עסקי. קיימות היום בשוק דרכים פשוטות מאוד לאתר הפרה של תמונות והיוצרים מעסיקים לעיתים אנשי מקצוע שתפקידם לאתר הפרות כאלה ולהגיש תביעה נגד המפרים. כך קרה לר' בעלת עסק זעיר שהגיעה אלי ליעוץ, שהשתמשה בתמונות נוף שמצאה ברשת, כדי לעטר את הפוסטים המקצועיים בבלוג שלה ונתבעה על ידי בעלי הזכויות. 

השמעת מוזיקה בבית העסק או הקרנת משחקי ספורט: אסור להשמיע מוסיקה בבית העסק מבלי לרכוש זכויות המשעה מאקו"ם. בעל דוכן טוטו/לוטו נדהם לגלות כי הוגשה נגדו תביעה על כך שנהג לצפות במשחקי ספורט בעת ששהה בדוכן. בתביעה נטען כי מכשיר הטלוויזיה היה מופנה ללקוחות ואיפשר להם לצפות יחד איתו במשחק, דבר המהווה העמדה לציבור של המשחקים, תוך פגיעה בזכויות היוצרים של בעלי זכויות השידור. גם בבתי קפה, מספרות, וכ"ו חל איסור להשמיע מוסיקה מבלי לרכוש זכויות השמעה מאקו"ם- הארגון האחראי על זכויות היוצרים של המוסקאים והזמרים.

שימוש בחומרי שיווק והדרכה של אחרים: לא פעם פנו אלי בעלי עסק אשר גילו כי עוסק מתחרה נרשם לסדנה או הרצאה שלהם ולאחר מכן העתיק את החומרים של הסדנה והשתמש בהם ללקוחותיו. במקרים כאלה, בדרך כלל מוצאים את עצמם בעלי העסק, חסרי אונים מול ההפרה והפגיעה החמורה בתחרות ובזכויותיהם, לעומת העלות הגבוהה של ניהול הליך משפטי כנגד המפר. בניגוד למקרים האחרים אשר צויינו לעיל, בהם מדובר בתאגיד גדול אשר לו מערכת משפטית האמונה על הגנה על זכויוותיו, במקרה זה, מדובר בבעל עסק קטן אשר אין לו אמצעים רבים לנהל הליכים משפטיים ואז למרבה הצער בעל הזכויות מחליט לרוב לוותר על התביעה, דבר המעודד עוד ועוד הפרות.

אז האם כדאי להפר זכויות יוצרים? בסופו של דבר מדובר בשיקולים של ניהול סיכונים. כמובן שאם לא תופסים אתכם, אז זה לכאורה מאוד משתלם, אולם בכל יום אתם חשופים לסיכון עצום שמישהו ילשין עליכם, יעביר את החומרים שלכם לבעל הזכויות, אפילו במקרה, ולעיתים גם מתוך רצון לנקמה, כפי שקרה לא', לקוחה שלי, אדריכלית אשר עובדת שלה ביקשה לנקום בה על פיטוריה ושלחה הודעה לחברת אדובה שא' משתמשת בתוכנות לא חוקיות בעסק שלה. א' קבלה מכתב תראה לפני תביעה על סך מאות אלפי שקלים ורק באמצעות משא ומתן ארוך הצלחתי להציל אותה מרוע הגזירה.   

גם אם כולם עושים את זה, עדיין קיים הסיכון שרק עליכם יעלו והטענה ש"כולם עושים זאת" אינה תופסת כטענת הגנה להפרת זכויות יוצרים בבית המשפט.

הדרך להקטין את הסיכון היא, לא להשתמש בתוכנות לא חוקיות בעסק, לרכוש רשיון או להשתמש בתוכנות חלופיות חינמיות כגון גוגל דוקס(Google docs), אופן אופיס (Open Office), תוכנות גרפיות כגון פיקסלר (pixlr) וכדומה.

במידה ויש לכם עסק הנוהג להשמיע מוסיקה במקום העסק, עדיף ליצור קשר עם אקו"ם ולהסדיר תשלום חודשי נמוך עבור זכויות ההשמעה.

לא להשתמש בשום תמונה שמצאתם ברשת מבלי לקבל אישור מהצלם. לא יודעים מי הצלם? לא משתמשים. יש היום המון אתרים המאפשרים רכישת תמונות בעלות נמוכה מאוד ולא כדאי להסתכן.

במידה ואתם רוצים להשתמש בגופן מיוחד ולא סטנדרטי בלוגו או בחומרים שיווקיים של העסק, עדיף לשלם כמה מאות שקלים ולרכוש את הגופן מאשר להסתכן בתביעת הפרה.

זכרו, מאחורי כל יצירה יש יוצר המתפרנס בדיוק כמוכם מהיצירה שלו ויעשה כל שביכולתו כדי להגן עליה ועל פרנסתו.

הכותבת היא עו"ד בתחום המסחרי וקניין רוחני, מיסדת המיזם החברתי " עסק משפטי- עו"ד צמוד לכל עסק קטן ובעלת אומיאל פדידה חברת עורכי דין.

תגובה למאמרו של
JORIS VREDY JAN VAN HOBOKEN: Search Engine Freedom-On the implications of the right to freedom of expression for the legal governance of Web search engines

מאת: אפרת אומיאל פדידה, עו"ד

במאמרו, עוסק ואן הובקן באספקטים שונים הנוגעים למנועי חיפוש וההשפעות שלהם על המרחב הדיגיטלי. בפרק 10.3 מתמקד ואן הובקן בסוגיה הנוגעת להשפעות של גורמים כלכליים על תוצאות החיפוש ובסוגיית השקיפות של גוגל לגבי האובייקטיביות והאיכות של החיפוש ותוצאותיו המוצגות לגולשים.

סוגיות אלו חשובות בעיקר לאור המיתוג שגוגל יצר לעצמו עם השנים כמנוע החיפוש המדוייק והאובייקטיבי ביותר, בין היתר בשל שיטת ה Page Rank[1] המפורסמת, אשר הבדילה אותו משאר האלגוריתמים של מנועי חיפוש אחרים בכך שהתוצאות של החיפוש האורגני היו מבוססות על כמות הקישורים המובילים לאתר מסויים ולא רק על תוכן העמודים עצמם . שיטה אשר הוציאה את השליטה בתוצאות החיפוש המושגות מידיהם של בעלי האתרים והציגה בצורה מדוייקת ביותר את המצב האמיתי ברשת. אולם, עם השנים, השכילו גורמי השוק להערים גם על שיטה זו ועל ידי יצירת קישורים מרובים מאתרים שונים ביניהם אף אתרים פיקטיביים שכל מטרתם הוא יצירת קידום אורגני במנוע החיפוש גוגל, נאלצו מתכנתי גוגל לשכלל את האלגוריתם, כך ישכלול עוד ועוד אמצעי מדידה לצורך הצגת התוצאות המדוייקות ביותר. נראה כי גוגל הצליחה לעמוד באתגר זה וככל שחלפו השנים נבנה אימון גדול של הגולשים בתוצאות החיפוש של גוגל באופן כזה שהפך אותו למנוע החיפוש הגדול והמשמעותי ביותר בעולם כולו. הלן המברוק היטיבה לתאר את מיצובו של גוגל בשוק בשמו של מחקרה: “In Google we trust”[2] בו היא מציגה נתונים על פיהם סטודנטים נוטים להאמין לאיכות התוצאות אותן הם מקבלים בשימוש בגוגל ובשל כך מעדיפים את התוצאות המוצגות בעמוד הראשון של החיפוש על עמודים משניים. בנוסף, שיטת הקוד הפתוח אותו אימצה גוגל כאידיאולוגיה ואסטרטגיה, מאפשרת נגישות גבוהה לכל אחד, גישה חופשית וחינמית לכלים אשר חברות אחרות כגון מייקרוסופט ואפל דורשות עבורן תשלום. האסטרטגיה בה נוקטת גוגל היא למקסם את השימוש של גולשים בכלים אלו מאחר והשימוש בכלים מייצר מידע ומידע זה מעניק לגוגל כוח פרסומי גדול יותר[3]. אולם, אף אנו כגולשים ומשתמשים בכלים מרוויחים מאחר והכלים ניתנים לנו באופן חופשי ברשת ומאפשרים לגשר על פערים חברתיים בכך כי קיימת גישה חופשית לכולם.

הבעיה המרכזית בבואנו לדבר על מנועי חיפוש היא, כי למעשה אין אנו מדברים על מנועי חיפוש ברבים כי אם על מנוע חיפוש אחד ויחיד אשר חולש על שוק החיפוש בעולם כולו, הוא גוגל. למונופול ממנו נהנית גוגל בתחום החיפוש ובתחומים נוספים בכלים אותם פיתחה החברה, יש מחיר עבור המשתמשים. המחיר הוא לא אחת פגיעה בפרטיות, בשל איסוף מידע רב על ידי גוגל על פעילות המשתמשים ברשת וכן ריכוז המידע העצום הזה בידי חברה פרטית. הדילמה העומדת בפני המשתמש היא סוג של חרב מתהפכת מאחר והוא נותר ללא ברירה אמיתית כי אם להסכים לסטנדרטים והתנאים המוצגים על ידי גוגל. המשתמש הופך להיות לקוח שבוי, מאחר מצד אחד אי שימוש בכלים של גוגל אינו מאפשר לו למקסם את פעילות הגלישה שלו ברשת ומצד שני השימוש בכלים חושף אותו להשלכות של פגיעה בפרטיותו ואיסוף נתונים עליו באופן שאינו תמיד שקוף דיו על מנת לאפשר לו בחירה מושכלת אם וכיצד להשתמש בכלי.

ככל שגוגל צוברת תאוצה, מתרחבת ואוספת נתונים ומידע על הרגלי הגלישה של אוכלוסיית העולם, כך גדלה התלות שלנו כמשתמשים בכלים אותם היא מספקת לנו. והרי האם ניתן לדמיין כיום עולם ללא מנוע החיפוש גוגל? ללא האפשרות לחפש ולמצוא בקלות וביעילות מידע ברשת בכל תחום שהוא? האם נוכל להמשיך להתנהל ברשת ללא חשבון הג'ימייל שלנו? בעתיד עם התפתחות פרויקט הספריות של גוגל נראה כי התלות אף תורחב למידע אותו היינו צורכים מספריות בעבר. נוצר מצב שבו המשתמש מוותר בהסכמה על חלקית מסויימים בהגנת הפרטיות שלו על מנת לזכות בשימוש נגיש בכלים אותם מספקת גוגל. החשש מפני המונופול הענק גוגל, עומד מול הכלים האפקטיביים והתורמים שהיא מספקת לרווחת החברה, תוך ויתור על תמורה כספית ובתמורה "זניחה", לכאורה, של כל מידע על המשתמשים ועל הרגלי הגלישה שלהם. האם זהו מחיר גבוה לשלם? יתכן, כי התמימות שבה התייחסו לפעולותיה של גוגל בתחילת הדרך הולכת ומתפוגגת ככל שהציבור מבין כי מדובר במנגנון כלכלי משומן, אשר ללא גביית תשלום ממשתמשי הקצה מצליח לייצר הכנסות אשר לא נצפו כאפשריות במודל הקוד הפתוח.

אולם, ניתן לנתח את הגישה למונופול של גוגל גם ע"פ מודל ה"הריסה היצירתית" של שומפטר[4]. ע"פ עקרונות מודל זה, יש לתת לגוגל להחזיק בשליטה בשוק כל עוד היא יכולה לעשות זאת ועד אשר טכנולוגיה חדשה וטובה יותר תדיח אותה ממעמדה ותחליף אותה. שומפטר תומך במונופולין חזק, לעידוד חדשנות, מתוך אופייה של הכלכלה הקפיטליסטית המתפתחת במודל תחרות הרסנית. לגישתו של שומפטר המונופול הוא גורם לצמיחה בכלכלת המערב ויש לעודד אותו מאחר ולמונופול כוח לפתח את השוק באופן שחברות קטנות ובינוניות לא יצליחו לעשות לעולם. מתוך כך, יש לאפשר לחברות גדולות לצמוח ולהשקיע במחקר ופיתוח. ואכן מודל זה מוכיח את עצמו מאד בעיקר בעניין גוגל, אשר משקיעה משאבים רבים על מנת לפתח עוד ועוד כלי רשת חינמיים העומדים לרשות הגולשים ומאפשרים להם לבצע פעולות רבות אשר יתכן ולא היו מתאפשרות או מפותחות כלל באמצעות מודל אחר.

מצד שני, המונופול מרגיל אותנו לסוג פיתרון אחד בלבד ולעיתים גורם לפעולה הפוכה של עצירה בפיתוח וחדשנות. בעבר קמו מספר מיזמים ליצירת מנוע חיפוש אשר יתחרה בגוגל(כדוגמת blekko.com, cuil.com ו- Jike.com הסיני(, אולם מהר מאוד מיזמים אלו גילו כי הם מתקשים להתחרות בגוגל. יתכן כי בשל שיקולים כלכליים מוטעים, חישובי סיכויי הצלחה שגויים, הרגלי השימוש של הגולשים, בפועל חלקם לא שרדו את התחרות או שהיקף פעילותם קטנה יחסית, בהשוואה לאחיזה החזקה של גוגל בשוק.

דוגמא מעניינת נוספת לפגיעה של מונופול בחדשנות היא כאשר שוק הצרכנים מתרגל לפלטפורמה מסויימת הוא אינו נוטה לחפש פתרונות ואלטרנטיבות אחרות לצרכים שלו. המחקר "Exploiting navigational queries for result presentation and caching in Web search engines “[5] מציג מצב בו מבצעים הפרדה בין סוגים שונים של חיפושים: חיפוש לצורך ניווט ברשת וחיפוש מידע. מסקנות המחקר הן כי בחיפוש לצורך ניווט אין צורך לקבל את כל עשרות אלפי התוצאות אשר גוגל מספק ושגולשים העדיפו והתרגלו בקלות למסך המציג שתי תוצאות חיפוש בלבד, בתנאי שבין אותן תוצאות אכן הופיע תוצאת הניווט אותה חיפשו. מחקר כזה יכול להצביע על כך כי ניתן לפתח כלים אחרים העונים בצורה מדויקת יותר על צרכי המשתמשים אולם בשל כוח השוק של גוגל כלים אלו אינם זוכים לפיתוח או חשיפה נרחבת.

פן נוסף בסוגיה הוא העובדה כי האלגוריתם בו משתמשת גוגל על מנת לסווג את תוצאות החיפוש הוא סודי וניתן רק לנחש מנתונים ומחקרים שבוצעו כי יש הטיה כלשהי של גוגל בתוצאות המוצגות על מנת לשרת אינטרסים כלכליים. אינטרסים אלו אינם שקופים ויוצרים אשליה מוטעית אצל הגולשים לגבי האמינות תוצאות החיפוש שגוגל מציגה. לא אחת נתבעה גוגל, בעיקר באיחוד האירופי (אשר בו הרגולציה לגבי מונופולים מחמירה יותר מבארה"ב), על ידי גורמים בעלי אינטרסים בשוק כדוגמת מייקרוסופט[6] (באמצעות Foundem ו- (Ciao, שטענו שגוגל דוחקת אותן לאחור בעמודי התוצאות על מנת למנוע תחרות לכלים דומים שלה להשוואת מחירים ומפלה אותם לרעה בתוצאות החיפוש האורגני[7].

קיימים גם מחקרים אחרים, המנסים למצוא שיטות נוספות, שאינן תלויות בגוגל, על מנת לסווג ולאתר גולשים אשר היכולות הכלכליות שלהם גבוהות ואשר יש להם פוטנציאל גבוה לשימוש ורכישת שירותים ברשת. לדוגמא תוצאות המחקר:”Classifying web search queries to identify high revenue generating customer”[8], מראות כי באמצעות שימוש בצירופי מילים או מילות חיפוש מסוימות ניתן למשוך לאתר לקוחות פוטנציאלים מהסוג הרצוי. לעומת זאת, במחקר אוסטרלי Not just information: Who searches for what on the search engine Google?. [9], אשר ניסה להוכיח כי החיפוש בגוגל מוטה על פי מאפייני הגולש לפי סגנון חיים (life style), גילו באופן מפתיע כי העדפותיו של הגולש וסגנון החיים שלו אינם משפיעים בהכרח על התוצאות המתקבלות בחיפוש בגוגל.

לסיכום, ניתן לומר כמעט בוודאות כי החיפוש בגוגל כיום מוטה ומושפע מנתונים שאינם אובייקטיבים הנאספים על המשתמש. נתונים כגון כתובת ה-ip ממנה הוא גולש המשפיעה על תוצאות החיפוש המתקבל, כך שבישראל למשל יתקבלו תוצאות שונות לאותה מילה מאשר בסין או בארה"ב. תוצאה הנובעת מתוך הגישה כי המשתמש מעוניין בראש ובראשונה בתוצאות הקרובות למקום מגוריו. וכן, ידוע כי גוגל משתמשת במידע הרב שהיא צוברת על הרגליו הגלישה של המשתמשים בכליי הרשת שלה לצורך מקסום רווחי פרסום, אולם האלגוריתם עצמו נותר חסוי ועדיין אין למשתמש את המידע המלא על היקף ועומק אותו מידע הנצבר עליו בבסיסי הנתונים של גוגל, לאילו צרכים תשתמש גוגל במידע זה בעתיד ומדאיג הרבה יותר, למי תמכור את המידע במידה והמחיר יהיה גבוה מספיק… חששות מסוג זה עולים בי לא פעם בעת השימוש בכלים אותם מעניקה לי גוגל לשימושי החופשי, אולם בהיעדר תחליף הולם, כנראה שנמשיך ונשתמש בכלים אלו תוך הקרבת פרטיותנו עד שימצא תחליף ראוי או לפחות עד שתוסדר ההגנה על פרטיותנו באמצעות הכרעות בתיקים התלויים בבתי המשפט במדינות השונות או באמצעות רגולציה וחקיקה מסביב לעולם.

[1] Page Rank: ערך בויקיפדיה
http://en.wikipedia.org/wiki/PageRank, נדלה 17.5.2012

[2] B. Pan, H. Hembrooke, T. Joachims, L. Lorigo, G. Gay, and L.A. Granka, In Google We Trust: Users' Decisions on Rank, Position, and Relevance. In Proceedings of J. Computer-Mediated Communication. 2007, 801-823.

[3] From key note of: Prof. Jack M. Balkin “Digital intermediaries and free speech” at ​Symposium: Intermediary Liability in the Digital Age’ Haifa university may, 2012

[4] Schumpeter, Joseph Alois, 1952 Capitalism, socialism and democracy, George Allen & Unwin, London.

[5] Ozcan, R., Altingovde, I. S. and Ulusoy, O. (2011), Exploiting navigational queries for result presentation and caching in Web search engines. J. Am. Soc.

[6] "האיחוד האירופי פתח בחקירה נגד גוגל; ביקש להסביר את הדירוג של תוצאות החיפוש והפרסומות", אנשים ומחשבים http://www.pc.co.il/?p=27903 נדלה 17.5.2012

[7] "תחת חקירה: האיחוד האירופי יבדוק אם גוגל הפלתה שירותים מתחרים", שירות בלומברג, גלובס, 31.11.2010 http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000604791 נדלה 17.5.2012

[8] Ortiz-Cordova, A. and Jansen, B. J. (2012), Classifying web search queries to identify high revenue generating customers. J. Am. Soc. Inf. Sci.. doi: 10.1002/asi.22640

[9] Waller, V. (2011), Not just information: Who searches for what on the search engine Google?. J. Am. Soc. Inf. Sci., 62: 761–775. doi: 10.1002/asi.21492

[1] "האיחוד האירופי פתח בחקירה נגד גוגל; ביקש להסביר את הדירוג של תוצאות החיפוש והפרסומות", אנשים ומחשבים http://www.pc.co.il/?p=27903 נדלה 17.5.2012
[1] "תחת חקירה: האיחוד האירופי יבדוק אם גוגל הפלתה שירותים מתחרים", שירות בלומברג, גלובס, 31.11.2010
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000604791 נדלה 17.5.2012

רשמים מהרצאתו של פרופ' ג'ק מ. בלקין בכנס:
Symposium: Intermediary Liability in the Digital Age: An
International Perspective Israel, USA & Germany
שהתקיים באוניברסיטת חיפה ב 16.5.2012.

מאת: אפרת אומיאל פדידה, עו"ד

בהרצאתו כ Keynote בכנס, הציג פרופ' בלקין את האתגרים העומדים בפני ארה"ב בבואה ליישם את חופש הביטוי במדיה הדיגיטלית. לכאורה, אנו נמצאים בתקופת פריחה לחופש הביטוי מאחר וכמעט כל אחד שיש לו מחשב וחיבור לאינטרנט יכול להביע את דעותיו ולהפיץ אותן לקהל כלשהו. הרשתות החברתיות מספקות פלטפורמות לפרסום תכנים ודעות של גולשים ואף מעודדות לפרסם ולהעלות תכנים רבים ככל האפשר. כמות התכנים והמידע שאנו מייצרים הולכת וגדלה ולכאורה לכל אחד ניתנת במה לבטא את אשר יש לו לומר. אולם בפועל מגלה לנו בלקין המצב אינו כה תמים. מאחורי הקלעים יש כוחות המושכים בחוטים ודואגים להדגיש תכנים מסוימים ולהסתיר ככל האפשר תכנים אחרים שאינם רצויים[1]. בהקשר לנושא הכנס, הדגים בלקין כיצד מבחינת אחריות ספקי השירות סעיף 230((c (1)[2 מעניק הגנה לספקי שירות ותוכן המפרסמים תכנים אשר גולשים מעלים מפני תביעות של הפרת זכויות, לשון הרע ותוכן פוגעני. הסעיף מגדיר שספקי השירות והתוכן לא יחשבו כמפרסמים של תוכן אשר מפורסם על ידי משתמשים. באמצעות מתן הגנה זו נוצר בפועל לחץ על ספקי השירות "המתווכים" בין הפלטפורמה לגולשים, לפעול בהתאם לנוהל ההודעה והסרה על מנת לקבל "חסינות" מפני תביעות. בפועל משתמשות הרשויות בספקי השירות כזרוע המבצעת למניעת הפרות ופרסום תוכן פוגעני ברשת.

ההרצאה מעלה סוגיות בוערות כגון צנזורה ברשת ועד איזו רמה ואילו תכנים יש לצנזר או לחסום.ארה"ב, אשר חרתה על דגלה את הדמוקרטיה וחופש הביטוי הבאים לידי ביטוי בתיקון 1 לחוקה, צריכה להתמודד עם ניצול לרעה של אותו החופש ע"י גורמים עוינים המשתמשים בו נגדה.

לדוגמא מקרה של אתר וויקיליקס (WikiLeaks)[3] אשר בתחילת הדרך כאשר חשף הדלפות של מידע והתכתבויות חסויות, אשר חלה עליהן צנזורה, בין גורמים בכירים במדינות שונות, זכה לאהדה ותמיכה מצד גורמים בממשלת ארה"ב בשם חופש הביטוי והשקיפות, אולם כאשר החל לפרסם תכתובות דיפלומטיות ומסמכים של הממשל האמריקאי הוחרם ונעשו כל הפעולות האפשריות על מנת לחסום את פעילותו של האתר ושל בעליו ג'וליאן אסנג'. החרם בא לידי ביטוי אפילו באתר וויקיפדיה אשר באופן לא אופייני, בעמוד הערך של וויקיליקס[4] מצהיר מפורשות שלאתר וויקיפדיה אין קשר לאתר בשום צורה. לחצים נוספים השפיעו על אמזון להסיר את האתר משרת האכסון שלה ועל חברת Paypal שלא לבצע סליקה או לקבל תשלומים עבור האתר.

במאמרו "Cybersieves", שוטח פרופ' דרק באמבור מתודולוגיה מדאיגה של הצנזורה באינטרנט[5], באמבור מסביר ומדגים כיצד מדיניותן של מדינות כיום היא לצנזר לא רק משתמשים מסוימים אשר יש חשש כי יפגעו ישירות בביטחון המדינה, אלא גם גופים, ארגונים ותכנים אשר אינם תואמים את האג'נדה של המדינה. נראה כי הצנזורה של תכני אינטרנט איננה נחלתה הבלעדית של סין הקומוניסטית, כפי שהוטעינו לחשוב, כי אם גם במדינות דמוקרטיות מסביב לעולם כולל ארה"ב, עובדים כוחות שוק וקבוצות אינטרסים הדואגות לסנן ואף לחסום תכנים בעייתיים ברמה היומיומית.

נושא נוסף שעניין אותי ביותר בהרצאתו של בלקין, הוא נושא המעקב (Surveillance). המעקב מעלה שאלות מהותיות של הקונפליקט בין חופש הביטוי והזכות לפרטיות של הפרט לבין טובת הכלל בהגנה על הביטחון והקניין. במאה הנוכחית אנו נמצאים תחת עיניים בוחנות כמעט בכל מעשינו. הטכנולוגיה מאפשרת כיום מעקבים משוכללים אחרי המשתמשים ברשת ואף אחרי אנשים ההולכים לתומם ברחוב[6]. המעקב בא לידי ביטוי במידע הנאסף עלינו לגבי פעולות אותן אנו מבצעים ברשת האינטרנט (למשל כתיבת סטטוסים ברשתות חברתיות), סוגי החיפושים והעדפות הגלישה שלנו, פרופילים אישיים והרגלי צריכה, ציטוטים לרשת הסלולר באמצעות תוכנות המזהות מילים מוגדרות כ"בעייתיות", מצלמות רחוב ועוד. המידע נאגר בבסיסי נתונים של חברות שונות ושל רשויות ממשל ברחבי העולם. המעקב מציג את הדילמה של העולם המורכב בו אנו חיים: מצד אחד המעקב בא להגן עלינו מפני אלו המעוניינים לפגוע בנו כגון טרוריסטים, פושעים, גנבי זהות, פדופילים ברשת ועוד, מצד שני המעקב פוגע בפרטיות שלנו ונותן כוח לתאגידים ורשויות להשתמש במידע שנצבר עלינו ללא ידיעתנו. דוגמא לכך הן מצלמות האבטחה אשר מטרתן להפוך את רחובות העיר לבטוחים יותר, אולם לא כולם מעוניינים כי יצלמו כל צעד שלהם ללא ידיעתם. ג'ולי כהן מספרת בספרה[7] "Configuring the Networked Self", על מיזמים המוקמים ברשת שמטרתם להגן על אזרחים מפני מעקבים מסוג זה, כדוגמת אתר אשר מאפשר לתכנן מסלול הליכה בעיר ניו יורק המתחמק מכל המצלמות הפזורות בעיר. אולם אפשרות המעקב באה לידי ביטוי לא רק באמצעות מצלמות. בשונה מהמצב אשר היה קיים בעבר, בו אדם התבטא באופן מסוים או הביע דעה על נושא מסוים וגם אילו תועדו דבריו ופורסמו בתקשורת כגון בעיתון, התיעוד הפך ככל שעבר הזמן, לפחות ופחות נגיש ואיפשר לציבור לשכוח את הדברים. אולם כיום, כל דבר שאי פעם כתבנו וכל דעה אשר הבענו ברשת נגישה לכל אדם באמצעות חיפוש פשוט ובמרחק כמה הקלקות. מבחינת חופש הביטוי אנו חיים בתחושה כי מותר לנו לומר כל דבר וכי יש לנו במות רבות להציג את עמדותינו ואף לזכות לתגובות עליהן. אולם בפועל, התבטאויותינו עלולות להיות בעוכרינו. כדוגמת מעסיקים אשר בודקים את הפרופילים בפייסבוק של מחפשי עבודה לפני ראיונות ומחליטים על גורלם של המועמדים עוד הרבה שלב לפני הראיון פנים מול פנים[8] . מחפש עבודה אשר התבטא בעמוד הפייסבוק שלו באופן מסוים או הביע דעה פוליטית מסוימת עלול להיפסל מבלי שתהיה לו אפשרות לדעת זאת, לשנות או להשפיע על ההחלטה. בנוגע לאתר וויקיליקס למשל, מדינת ארה"ב פרסמה אזהרה לכל העובדים בשירות המדינה והצבא כי חל איסור לגלוש לאתר וויקיליקס וגלישה לאתר מהווה עבירת ביטחון.[9]

נושא הגנת הפרטיות מעוגן בחוקה האמריקאית בתיקון הרביעי לחוקה (fourth amendment) המגן מפני חיפוש או פריצה/תפיסה שרירותיים ע"י השלטון. בארה"ב קיים חוק ה- [10]FISA המאפשר למדינה לערוך מעקב באמצעים אלקטרוניים אחרי גופים או פרטים המהווים סכנה לביטחון המדינה. החוק הגביל את אפשרות המעקב למתרחש בגבולות ארה"ב בלבד. בשנת 2001 בעקבות אירועי 11 בספטמבר, שונה החוק[11] לכלול גם טרוריסטים כמהווים איום על ביטחון המדינה. בשנת 2008 הורחב החוק לכלול גם אפשרות למעקב אחר תקשורת בינלאומית. יש הטוענים, כגראהם סטפאן, כי החוק מיצר תחושת ביטחון מזויפת ושקרית וכי המעקב מחזיר את האנושות לימים חשוכים כעין "ימי ביניים דיגיטליים"[12].

התפתחות משפטית: בעקבות ההרחבה של החוק, פנתה קבוצה של עיתונאים, פעילי זכויות אדם ועורכי דין, בתובענה לבית המשפט כי הציתות של גורמי המדינה לתקשורת הרגישה שלהם גורמת להם נזק. התביעה נדחתה ע"י בתי המשפט בהנמקה כי התובעים לא הצליחו להוכיח כי נגרם להם נזק ממשי. השבוע התקבלה החלטה תקדימית[13] של ביהמ"ש העליון בוושינגטון (מיום שני 21.05.12) לדון בתביעתם להפרת הפרטיות לפי חוק ה- FISA בהנמקה שהחוק הגדיל את הסיכויים ליירוט התקשורת של אזרחי ארה"ב, הקל על הרשויות לעקוב אחרי תקשורת בין חשודים והקטינה את הביקורת השיפוטית של מערכת המשפט. הייתכן ופסיקת ביהמ"ש בתיק זה תשנה את מדיניות הצנזורה והמעקב של המדינה או את החוק? ימים יגידו.

[1] Balkin, Jack M., "The Future of Free Expression in a Digital Age" (2009). Faculty Scholarship Series. Paper 223.

[2] Section 230 of the Communications Decency Act of 1996 , 47 U.S.C. § 230

[3] http://www.wikileaks.ch/ נדלה 22.5.2012

[4] עמוד הערך בויקיפדיה: http://en.wikipedia.org/wiki/WikiLeaks נדלה 22.5.2012.

[5] Bambauer, Derek E., Cybersieves (March 20, 2008). Duke Law Journal, Vol. 59, 2009; Brooklyn Law School, Legal Studies Paper No. 149

[6] Lippert, Randy and Murakami Wood, David. 2012. The New Urban Surveillance: Technology, Mobility, and Diversity in 21st Century Cities. Surveillance & Society 9(3): 257-262.

[7] Julie E. Cohen, CONFIGURING THE NETWORKED SELF: LAW, CODE, AND THE PLAY OF EVERYDAY PRACTICE (New Haven, Conn.: Yale University Press 2012)

[8] Brandenburg, Carly The Newest Way to Screen Job Applicants: A Social Networker's Nightmare. Federal communications law journal; 2008; vol 60; iss 3

[9] נוסח ההודעה הרשמי כפי התפרסם באתר

Huff post tech http://www.huffingtonpost.com/2010/08/05/us-military-banned-from-v_n_671967.html נדלה: 22.5.2012

"USMC Personnel (Marines/Civilians/Contractors) are hereby cautioned and directed to NOT access the WIKILEAKS website from a personally owned, publically owned or US Government computer system.
By willingly accessing the WIKILEAKS website for the purpose of viewing the posted classified material – these actions constitute the unauthorized processing, disclosure, viewing, and downloading of classified information onto an UNAUTHORIZED computer system not approved to store classified information. Meaning they have WILLINGLY committed a SECURITY VIOLATION."

[10] Foreign Intelligence Surveillance Act of 1978

[11] The USA PATRIOT Act, 2001

[12] Graham, Stephen. 2012. Opinion: Digital Medieval. Surveillance & Society 9(3): 321-327.

[13]New York times, Supreme Court Agrees to Hear Case on Surveillance,ADAM LIPTAK, 21 may 2012 http://www.nytimes.com/2012/05/22/us/justices-agree-to-hear-surveillance-challenge.html?_r=1 נדלה 21.5.2012